פרקים מספרו של מיזס (אם כי החלק הרלבנטי טרם תורגם)
[מוזיקה]
קריין: כאן סופ"ש מיזס עם המנחה שלכם ג'ף דייסט.
[מוזיקה]
ג'ף: גבירותי ורבותי, ברוכים הבאים שוב לסופ"ש מיזס. לעונג לי שמצטרך אלי היום מישראל המחבר של ספר חדש לגמרי בשם "בשבח הלאומית". שמו הוא ד"ר יורם חזוני, והוא מסביר לי שזו ההגייה האמריקאית הגרועה שלי,לא הכתיב העברי. והספר החדש שלו הוא משהו שמיהרנו להשיג דרך אמאזון. קראתי אותו לפני מספר שבועות והספר שואל כמה שאלות מאוד חשובות וזוכה להמון חשיפה, במגזין "טיים" , ולאחרונה הוא התארח אצל לורה אינגרם ועוד. אז זה מישהו שכדאי לעקוב אחריו בטוויטר.
אז ד"ר, תן לי לשאול אותך קודם כל יש כרגע מספר ספרים אשר מדברים על כשלון הליברליזם. הספר הזה שונה, לפחות בפרספקטיבה שלי. הוא טוען... הוא לפחות שואל את השאלה, האם לאומנות היא בלתי-ליברלית מיסודה.
ד"ר חזוני: נכון. אני חושב שחלק מהספרים עליהם אתה מדבר מסתכלים על הליברליזם כאילו הליברליזם אינו אלא הניסוי האמריקאי. וכך יש אנשים, אני חושב, שמסיבות לא לגמרי גרועות, שאומרים: תראו מה נגמר היום עם אמריקה, והם שואלים, האם משהו שם פגום מהיסוד.
עכשיו, נקודת המבט שלי היא שונה במקצת. אני בהחלט לא חושב שיסודה של ארה"ב היה איזה פספוס או איזו טעות. אני רואה בכך את אחד הניסויים העצומים והנאצלים בהיסטוריה הפוליטית. אבל אני בהחלט חש אהדה לנקודת המבט שבדור אחרון או שנים שלושה האחרונים, תלוי על מה אתה מסתכל ומה אתה סופר, שהדברים בהחלט מתרחקים ממה שאני רואה כמעין החזון הקלאסי של הלאומיות האמריקאית, שהיה החזון של ארה"ב כאומה עצמאית המבצעת את הניסוי העצמאי שלה, אשר היה עתיד לתרום ותרם רבות לכלל האנושות בזכות הניסוי. אנו שומעים, במיוחד מאז נפילת חומת ברלין, הן מהדמוקרטים והן מהרפובליקנים, וזה מהדהד ברחבי אירופה גם כן, התלהבות ממיזם של אכיפת חוק אחיד לעולם כולו,
עכשיו, נקודת המבט שלי היא שונה במקצת. אני בהחלט לא חושב שיסודה של ארה"ב היה איזה פספוס או איזו טעות. אני רואה בכך את אחד הניסויים העצומים והנאצלים בהיסטוריה הפוליטית. אבל אני בהחלט חש אהדה לנקודת המבט שבדור אחרון או שנים שלושה האחרונים, תלוי על מה אתה מסתכל ומה אתה סופר, שהדברים בהחלט מתרחקים ממה שאני רואה כמעין החזון הקלאסי של הלאומיות האמריקאית, שהיה החזון של ארה"ב כאומה עצמאית המבצעת את הניסוי העצמאי שלה, אשר היה עתיד לתרום ותרם רבות לכלל האנושות בזכות הניסוי. אנו שומעים, במיוחד מאז נפילת חומת ברלין, הן מהדמוקרטים והן מהרפובליקנים, וזה מהדהד ברחבי אירופה גם כן, התלהבות ממיזם של אכיפת חוק אחיד לעולם כולו,
ואני מבין שרוב האנשים מאחורי הדבר הם בעלי כוונות מאוד טובות ואני חושב שהם פשוט לא מבינים שחיסול תפיסת העולם כמורכב מאומות עצמאיות שכל אחת מהן ממשיכה במסלולה שלה, ומבצעת את הניסוי שלה, הוא עצמו סכנה גדולה מאוד לניסוי האמריקאי ולמדינות שונות אחרות.
אם אתה ליברל, ואני עצמי רואה את עצמי כשמרן, אבל אם אתה ליברל, ואתה מאמין בליברליזם האמריקאי, אתה בהחלט צריך להיות מודאג ביותר
ממהלך לייצר אימפריה ליברלית כלל עולמית אשר תכתיב לאמריקה איך הליברליזם שלה או איך הממשלה והחברה שלה צריכות לעבוד בגלל שהגרמנים והצרפתים לא רואים דברים
באותו האופן כמו האמריקאים.
ג'ף: טוב, זה מעניין, כי יש לך פרק שכותרתו היא "ליברליזם כאימפריאליזם". אני אוהב את הכותרת הזו. יש תחושה הולכת ומתגברת שהמערביים, ובמיוחד האמריקאים מנסים לכפות משהו
על שאר העולם. זה ליברליזם, בדרך כלל בצורה של
סוציאל-דמוקרטיה, ונראה שאתה הוא אחד האנשים הבודדים העומדים על זה.
ד"ר חזוני: אני לא יודע אם אני הוא אחד הבודדים המצביעים על הבעיה, אני אולי אחד העיקריים האומרים שאימפריאליזם זה כשאתה מחליט ש-
א) הערכים שלך, הדרך בה אתה רואה ועושה דברים זה דבר אוניברסלי, וניתן ליישם אותם בכל זמן ובכל מקום, וש-
ב) אתה כל כך צודק, שאתה פשוט חייב לכפות זאת על אחרים על ידי שימוש בכח.
ובלי לשים לב זו בדיוק ההגדרה של אימפריאליזם היא בדיוק מה שהדמוקרטים והרפובליקנים גלשו אליו בדור האחרון. לא רק במחשבה שרעינותיהם ניתנים ליישום אוניברסלי, שעל זה אנו יכולים להתווכח ולהתפלמס, אלא אפילו שיש לכפות אותם, מה שמביא לנו את מדיניות החוץ שאנו יכולים לראות, מיוגוסלביה עד סומליה, עיראק ולוב. ניסיון אחר ניסיון לכפות בכח ראיית עולם אמריקאית, כיצד העולם צריך להיות, וזה יצא טוב לאומות הללו, ולא יצא טוב לאמריקה, וכך שאני חושב שזה חשוב מאוד, לחשוב כעת הרעיונות הפוליטיים ועל אידאלים פוליטיים, ומה בדיוק אנו רוצים שתהיה העמדה שלנו על הדברים האלה .
ובלי לשים לב זו בדיוק ההגדרה של אימפריאליזם היא בדיוק מה שהדמוקרטים והרפובליקנים גלשו אליו בדור האחרון. לא רק במחשבה שרעינותיהם ניתנים ליישום אוניברסלי, שעל זה אנו יכולים להתווכח ולהתפלמס, אלא אפילו שיש לכפות אותם, מה שמביא לנו את מדיניות החוץ שאנו יכולים לראות, מיוגוסלביה עד סומליה, עיראק ולוב. ניסיון אחר ניסיון לכפות בכח ראיית עולם אמריקאית, כיצד העולם צריך להיות, וזה יצא טוב לאומות הללו, ולא יצא טוב לאמריקה, וכך שאני חושב שזה חשוב מאוד, לחשוב כעת הרעיונות הפוליטיים ועל אידאלים פוליטיים, ומה בדיוק אנו רוצים שתהיה העמדה שלנו על הדברים האלה .
ג'ף: אבל הנה מה שמטריד אותי. שרבים מאותם האנשים אשר מאמינים בעקרונות
שרעיונות טובים צריכים להיות טובים
בכל מקום, למשל עקרונות פוליטיים, הם אותם האנשים אשר אשר העבירו את המאה ה-20 בדיבורים על דמוקרטיה. האם כל שלב שלהממשלה העל-לאומית לא מחליש את הדמוקרטיה, מחליש את יכולת הפרטים לחיות כפי שהם רוצים?
ד"ר חזוני: זה בדיוק מה שאנחנו רואים באירופה. אנשים ממשיכים לדבר על האיחוד האירופי כאילו זה
ניסוי דמוקרטי, וזה לא זה בכלל לא דומה לדמוקרטיה, זה בדיוק הניתוק מהממשל העצמישל מדינות שונות באירופה, ושל ההגדרה העצמית שלהם. זה נגמר.פשוט תראו איך הגרמנים מחליטים
מה יקרה כלכלית ביוון או האיטלקים בדיוק בחרו ממשלה חדשה, יש להם את מי שהם רוצים שיהיה שר האוצר, ובריסל הטילו וטו על שר האוצר שלהם.
אני מתכוון, אי אפשר אפילו לדמיין שמשהו כזה יקרה והנה זה קורה, ואנשים אמרים שזה דמוקרטיה! זה לא דמוקרטיה, זה בעצם הדרך בה הדמוקרטיה מתה.
ג'ף: טוב זה מעניין אותי, ואנחנו כמובן מערצים גדולים גם של לודוויג פון מיזס ושל פרידריך האייק, שאת שניהם אתה מצטט בספר שלך. זה מעניין
אותי שאתה משתמש באותו המונח שמיזס השתמש בו לעתים קרובות והיום הוא נשמע מיושן - "הגדרה עצמית". כבר לא שומעים את זה יותר. האם השתמשת בזה בכוונה, האם הושפעת מספרו של מיזס, "ליברלזים"?
ד"ר חזוני: ובכן אני חושב ש"הגדרה עצמית" הוא מונח מאוד פופולרי בין הלאומנים, זה משהו שאם אתה מסתובב עם סוג האנשים שחשובים על עצמאות לאומית, זה בעצם מושג קאנטיאני, אני לא מעריץ גדול של קאנט, אבל כן אהבתי את הביטוי. אני לא מומחה גדול על מיזס, ואני אשמח ללמוד עוד. אני מצטט אותו מהספר של שנות ה20, ה30, כשהוא והאייק חשבו על העולם כמו על מאין גרסה מורחבת של האימפריה האוסטרו-הונגרית, ולא ממש יודע לי מה הם חשבו בשלבים מאוחרים יותר של חייהם על העצמאות הלאומית, כך שאני אשמח ללמוד עוד על כך.
ג'ף: טוב אני אחזור קצת אחורה ואגיד שאני חושב שמיזס אולי חשב שלמדינה לאומית יש תפקיד גדול יותר מאשר, אולי, חלק מהציטוטים הלקוחים מ"ליברליזם" מרמזים. אנחנו גם נצרף לראיון זה מאמר מאת ג'ו סלרנו, ממש בנושא הזה, ולמרות זאת, אני באופן אישי מרוצה שאיתרת וציטטת את מיזס כנושא דגל הליברליזם בז'נר הזה של שנות ה20. אתה יודע, אתה מביא את קאנט, ודבר אחד, כמובן, זה הרעיון שהוא מעלה שהדרך היחידה שנשיג שלום נצחי, הדרך היחידה בה השכל יקבל שליטה עליונה, היא אם ניפטר מהאומות הישנות המגושמות ונכונן סוף סוף ממשלה עולמית. כך שזה לא משהו חדש, ולדעתי יש המון יוהרה בהשקפת העולם הזאת, ואנחנו אף פעם לא קוראים לזה יוהרה, הליברלים היום פשוט מניחים שכולנו צריכים לראות כמה הדבר נכון.
ד"ר חזוני: כן, אני מסכים איתך, אני זוכר כשהייתי ילד ושמעתי לראשונה את השיר "אימג'ין" של לנון, והייתי אז בן שתיים עשרה או משהו כזה, וחשבתי, איזה שיר נורא זה, אבל אז חשבתי, אתה יודע, זה בסך הכל שיר פופ, ואז, אתה יודע, כבוגר, אחרי שחומת ברלין נפלה, פתאום התחלנו לשמוע על סדר עולמי חדש, מג'ורג' בוש האב, והנשיא בוש סיפר לנו שבמשך אלפי דורות ממש המין האנושי שאף להגיע לרגע הזה ולא עלה בידו, אבל היום, אנחנו הולכים להשיג את זה בפועל, ומהו אותו הרגע? זה החלפה של מה שהוא קרא לו, חלפת חוקי הג'ונגל בשלטון החוק.
כעת, התפיסה הזאת של שלטון החוק הכלל עולמית, זה בדיוק הרעיון הקאנטיאני וזה מדהים לחשוב שמאתיים שנה אחרי קאנט הנשיא הרפובליקני ג'ור'ג' בוש הוא הדובר של הרעיון שמועצת הביטחון של האו"ם או איזה גוף עולמי אחר מסוגלים לחוקק חוק לכל האומות, שיחייב את כולנו, ואני חושב שהשתמשת בדיוק במילה הנכונה וזו דוגמה פשוט מדהימה של יוהרה
כעת, התפיסה הזאת של שלטון החוק הכלל עולמית, זה בדיוק הרעיון הקאנטיאני וזה מדהים לחשוב שמאתיים שנה אחרי קאנט הנשיא הרפובליקני ג'ור'ג' בוש הוא הדובר של הרעיון שמועצת הביטחון של האו"ם או איזה גוף עולמי אחר מסוגלים לחוקק חוק לכל האומות, שיחייב את כולנו, ואני חושב שהשתמשת בדיוק במילה הנכונה וזו דוגמה פשוט מדהימה של יוהרה
לחשוב שהשכל שלך, או שהארגון שלך, או הפילוסופיה שלך מוכחים כל כך עד שאין עוד כל צורך בתחרות בין פילוסופיות שונות, או מערכות חוק שונות, וניסיונות שונים, כי הגענו לתשובה הסופית. ואני חשוב שבמובן הזה ההשקפה שלי על הנושא דווקא תואמת, לדעתי, טוב מאוד, את מיזס והאייק, את ההבנה שלהם על מגבלות השכל האנושי, המגבלות של היכולת של פרט או תאוריה מסוימים לתפוס את הכל.
ג'ף: מה בקשר לתחרות בתוך מדינת הלאום? יש לך פרק מעניין בנושא המיתוס של הפתרון הפדרלי. אתה מציין חלק מכשלי חוקת ארה"ב, וכשלונות האיחוד האירופי בייצוג האינטרס הפרטי של האומות. מה דעתך על השיוריות,
לוקליזם, פרישה באופן כללי?
ד"ר חזוני: פרישה היא נושא שונה, אבל לוקליזם, פדרליזם, שיוריות...יש דרך להבין את הדברים האלה, שאני תומך בה לגמרי,אני מתכוון שאני לא טוען שאין להשתמש בפדרליזם. הטיעון שלי הוא שאנשים שחושבים שפדרליזם כלל עולמי, וזו הנקודה שאני עונה עליה,שאנשים כמו קאנט, שחושבים שפדרליזם יכול להיות פתרון לכדור הארץ כולו, אני חושב שהם לא מבינים שמטרת הפדרליזם היא להעניק אוטונומיה מירבית ככל האפשר למעמדות הנמוכים, ואני לגמרי בצד הזה של התאוריה הפוליטית. אני חושב שככל שאתה יותר קרוב לאדמה, לאוכלוסייה המקומית, במונחי קבלת ההחלטות, כך צפוי יותר שההחלטות הולכות לשקף את הצרכים, הדאגות והאינטרסים האמיתיים של האנשים. ובמובן זה הפדרליזם הוא נהדר.
אבל משמעות הפדרליזם היא גם שקיימת מממשלה פדרלית מרכזית, ושהממשלה הפדרלית המרכזית הזו תמיד נושאת באחריות, ואני חושב שרבים מפספסים את זה שהאחריות היא לקביעת גבולות של מה לגיטימי במדינות או אזורים שתחתיה.
אבל משמעות הפדרליזם היא גם שקיימת מממשלה פדרלית מרכזית, ושהממשלה הפדרלית המרכזית הזו תמיד נושאת באחריות, ואני חושב שרבים מפספסים את זה שהאחריות היא לקביעת גבולות של מה לגיטימי במדינות או אזורים שתחתיה.
לדוגמה הממשל הפדרלי האמריקאי אשר קבע כי העבדות לא תהיה בלתי חוקית בארה"ב, ואתה יודע, זו החלטה שאני בהחלט תומך בה. או הממשלה הפדרלית האמריקאית שהחליטה שהיא הולכת לעקור את הפוליגמיה ביוטה. אלה הדוגמאות שאני תומך בהן, ואתה תוכל למצוא דוגמאות רבות נוספות, שאני חושב שמוטלות יותר בספק, מהחלטות הפדרליות היותר עדכניות,של הממשל האמריקאי, אבל הנקודה היא שלפדרליזם יש שני צדדים, מחד - האוטונומיה הגדולה ביותר שאפשר
בתוך טווח מסוים לאזרחים. מאידך הממשל הפדרלי הוא זה שתמיד מחליט מהו הטווח הלגיטימי וכשמתחילים לדבר על פדרליזם -הפדרליזם עובד כשיש רמה מסוימת של אחדות של ציביליזציה ותרבות, כך שהרוב הגורף של האנשים, למשל בארה"ב מוכנים לקבל את הגבולות שנקבעים על ידי הממשל הפדרלי.
אבל תנסה כעת לחשוב על זה בקנה מידה גלובלי. שם האחדות הזו אינה קיימת. כשאתה רוצה ממשלה פדרלית עולמית מה שאתה אומר בעצם, שמישהו הולך להחליט בשביל העולם כולו מהם גבולות של נסיונות לגיטימיים, ולא ניתן לדמיין משהו יותר מסוכן מזה. גם אם הממשל יהיה טוב והגון, במשך דור אחד, מה הוא יהיה בדורות הבאים?אתה לא רוצה לייצר, איש לא רוצה לראות כוח כלל עולמי עם רמה כזאת של סמכות, בגלל שבני האדם פשוט פגומים, הם יהיו הגוניים בעשר שנים הראשונות, ואז, פשוט דמיין מה הולך לקרות. אז אני לא רוצה לראות אף פעם ממשלה פדרלית כלל עולמית, ולא בגלל שאני נגד פדרליזם, פדרליזם חייב לפעול בתוך האומות.
אבל תנסה כעת לחשוב על זה בקנה מידה גלובלי. שם האחדות הזו אינה קיימת. כשאתה רוצה ממשלה פדרלית עולמית מה שאתה אומר בעצם, שמישהו הולך להחליט בשביל העולם כולו מהם גבולות של נסיונות לגיטימיים, ולא ניתן לדמיין משהו יותר מסוכן מזה. גם אם הממשל יהיה טוב והגון, במשך דור אחד, מה הוא יהיה בדורות הבאים?אתה לא רוצה לייצר, איש לא רוצה לראות כוח כלל עולמי עם רמה כזאת של סמכות, בגלל שבני האדם פשוט פגומים, הם יהיו הגוניים בעשר שנים הראשונות, ואז, פשוט דמיין מה הולך לקרות. אז אני לא רוצה לראות אף פעם ממשלה פדרלית כלל עולמית, ולא בגלל שאני נגד פדרליזם, פדרליזם חייב לפעול בתוך האומות.
ג'ף: אבל אחת הנקודות הנהדרות שלך היא שמושג מדינת הלאום יכול להגביל את ההתפשטות במונחי מלחמה ורעב וכל מייני בעיות.
ד"ר חזוני: כן, זוהי נקודה חשובה, ולעתים קרובות לא מעריכים אותה מספיק, כלומר, אני חושב שאנשים מכירים יותר את הרעיון שהתא המשפחתי הוא מחסום בפני הרודנות. אני חושב שזה משהו שנדון הרבה בספרות, העובדה שכל משפחה היא בעצם המעגל בו האב והאם מייצרים, בעצם הם מייצרים מערכת ערכים אשר ייחודית להם, והם משרישים אותה לילדיהם, והיכולת הזאת להשריש במשך עשורים השקפת עולם מסוימת היא בעצם מחסום אדיר בפני הרודנות. בגלל שכאשר יש לך רודן, אשר אומר "אני רוצה שכולם יהיו אותו הדבר, אני רוצה שכולם יהיו כמו שאני רוצה שהם יהיו", האנשים שגדלו במשפחות יציבות הם מייד הראשונים להגיד, "תשמע, אני מצטער, יש לי נאמנות אחרת פרט לנאמנות לרודן, יש לי תפיסה עצמאית מהרודן". אני חושב שכל זה מובן היטב. אני חושב שמה שמובן פחות טוב הוא שמגוון מדינות לאום עצמאיות עובד בדיוק כמו מגוון המשפחות עצמאיות, פשוט בקנה מידה הרבה יותר גדול. הלאומיות הייחודית של אומות עצמאיות שונות שתמיד ניצבו כמתנגדים העוצמתיים ביותר לאימפריה חובקת עולם, לאימפריאליזם כלל עולמי ולאידאולוגיות כלל עולמיות, אני מתכוון שאם רק תיקח את מלחמת העולם השנייה, אנשים לא בהכרח זוכרים את זה, אבל אני חושב שזה מאוד ברור שמה שקרה במלחמה הוא שבעלות הברית, כשהם מדברים על בעלות הברית, הם מדברים על האומות בעלות הברית, והדרך בה בעלות הברית הציגו את עצמן בשידורי הרדיו באירופה הייתה שהיטלר הוא אימפריאליסט ותכליתו היא לשעבד את העולם כולו, ומטרתינו היא להחליף את האימפריה שלו באימפריה שלנו, המטרה שלנו היא להחליף את האימפריה שלו במדינות עצמאיות, המטרה שלנו היא לשחרר את האומות המשועבדות ולתת להם עצמאות. כעת, זו לאומיות אמריקאית, ולאומיות בריטית, ובסוף אפילו לאומיות רוסית, כי באופן היסטורי מה שקרה הוא שאפילו סטלין ויתר על הקשקשת המרקסיסטית שלו במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לגייס אנשים בהכרזה כי זוהי המלחמה הפטריוטית הגדולה, כך שבסוף, הכח אשר הביס את היטלר היה שלושת הלאומיות הללו, אתה יודע, פלוס הלאומיות הצרפתית והלאומיות הפולנית,
וזוהי האהבה הייחודית של כל אומה, והדרך שלה לעשות דברים שמהווה את המחסום הפוליטי החזק ביותר שיש לנו נגד כל אימפריה, נגד כל ניסיון לכפות השקפה יחידה על העולם.
ג'ף: לא, זו תשובה פנטסטית, ואני מסכים לגמרי. אתה יודע, יש לך את המאמר החדש הזה במגזין "טיים",בילית הרבה זמן בארה"ב לאחרונה, ראית את כל המחלוקות סביב טראמפ ואתה מציין, אתה מדבר על אחדות דעות,ופדרליזם, תן לנו איזו עצה, מה יכולה להיות אותה האחדות? אתה מציין שבארה"ב זה לא סביב צבע העור אבל גם לא סביב איזה רעיון מופשט של מה המשמעות של "להיות אמריקאי", שצריך להיות משהו יותר ממשי מזה. אני מרגיש שאנחנו מחפשים את הדבר הזה.
ג'ף: לא, זו תשובה פנטסטית, ואני מסכים לגמרי. אתה יודע, יש לך את המאמר החדש הזה במגזין "טיים",בילית הרבה זמן בארה"ב לאחרונה, ראית את כל המחלוקות סביב טראמפ ואתה מציין, אתה מדבר על אחדות דעות,ופדרליזם, תן לנו איזו עצה, מה יכולה להיות אותה האחדות? אתה מציין שבארה"ב זה לא סביב צבע העור אבל גם לא סביב איזה רעיון מופשט של מה המשמעות של "להיות אמריקאי", שצריך להיות משהו יותר ממשי מזה. אני מרגיש שאנחנו מחפשים את הדבר הזה.
ד"ר חזוני: תראה, האמריקאים הם חלק מהמסורת הפוליטית האדירה ביותר, באלף השנים האחרונות, והיא המסורת האנגלו-אמריקאית של לאומיות, ממשלה מוגבלת וחרויות הפרט. והמסורת הזאת נעקרה ברובה הן מהתודעה הציבורית במדינות דוברות האנגלית וגם מהאקדמיה, שם רוב המחלקות אשר חוקרות ומלמדות תאוריה פוליטית או מחשבה מדינית
או משפט או היסטוריה של רעיונות, רובן מחולקות, בנקודה זו, בין פרופסורים מרקסיסטיים בגרסה זו אחרת, ופרופסורים שהם גרסה כזו או אחרת הבה נקרא להם לבירלים מהפכניים, ליברלים אשר חושבים שהרעיונות שהם מאמינים בהם באים מן התבונה הטהורה, ללא כל נסיון היסטורי, ואין כל צורך לדעת שום דבר על אלף שנות ההתפתחות של המסורת הפוליטית האנגלו-אמריקאית. ואני חושב שיש לחזור למסורות הללו.
ארה"ב, לארה"ב יש בפועל את המסורות האדירות ביותר מכל אומה על בפני האדמה, אבל הם לא לומדים אותן, ולא מעריכים אותן. אם תרשה לי לתת דוגמה על מה אני מדבר, ממש עכשיו יש ברשימת רבי המכר, ומוקד הפולמוס הציבורי כמה וכמה פרופסורים ואינטלקלטואלים אחרים, רבי המכר, אשר מדברים על ארה"ב כאילו זה נס אשר התרחש ב-1776 או ב-1787, ומה שהם לא מספרים הוא שחוקת ארה"ב היא עיבוד של החוקה הבריטית המסורתית אל ההקשר האמריקאי.
ג'ף: וודאי.
ד"ר חזוני: כעת, מה שאני מדבר עליו הוא ההליך החוקי הראוי, והרעיון של האיזונים והבלמים, ממשל מוגבל, הקניין כאבן הפינה של החירות האישית ושל השגשוג הכלכלי, חקיקה דרך שני בתי המחוקקים, ואפשר להמשיך עוד ועוד ועוד. אבל זה לא הצד היחיד של המסורת. המסורת הזו היא גם מסורת דתית. ואני חושב שעוד נותר המון חיוניות באמריקה כפי שאני מכיר אותה, אבל אני כן חושב שאנשים יצטרכו לעמוד ולהגיד, תראו, יש לנו מסורות ישנות וטובות ואת המסורות האלה, אפשר לעדכן אותן קצת בשביל זמנינו, אבל המסורות האלה הן מה שהחזיק אותנו יחד, ובלעדיהן כל מיני דברים נוראיים יכולים להתרחש ואני מפחד מזה.
ג'ף: טוב, אזל לנו הזמן, וכל מה שאני יכול להגיד זה שזה טוב שאתה אקדמאי העובד בישראל, שם אתה יכול להגיד את הדברים האלה, כי איש לא אומר אותם בארה"ב. גבירותי ורבותי, הדרך הכי טובה לעקוב אחרי ד"ר יורם חזוני היא כנראה חשבון הטוויטר שלו שם תוכלו למצוא את הספר שלו, שנמכר באמזון, ונמכר היטב, שם תוכלו למצוא את המאמר שלו
בגיליון הנוכחי של "טיים". דוקטור, אנחנו מערכים מאוד שהקדשת מזמנך ומברכים אותך על כל הצלחותיך, גבירותי ורבותי , שיהיה סופ"ש נהדר.
[מוזיקת סיום]
