יוליה לטינינה "אבודים בנראטיב"

 

 

 

הסוציאליזם האינפנטילי הוא הדת החדשה של מערב רבתי

פורסם ב"נובאיה גאזטה" ב-3.8.20

 

צילום: Flickr

הקדמת המערכת

הדעות של צוות העורכים של "נובאיה גאזטה" היו חלוקות בקשר למניפסט זה של יוליה לטינינה. לכן פנינו לחבר השופטים, אלה עליהם אנחנו סומכים ואלה אשר סומכים עלינו – ציבור התומכים שלנו. בסקר בו השתתפו 2642 איש, 91.5% הצביעו בעד הפרסום ו-8.5% נגד.

כעולה מתגובותיהם, רוב התומכים שלנו חולקים על נקודת המבט של העיתונאית יוליה לטינינה, אבל חושבים שיש לפרסמה. זוהי עמדתו של וולטר: "אינני מסכים עם מילה ממה שאתם אומרים, אבל אני מוכן למות על זכותכם להגיד את זה".

"נובאיה גאזטה" מפרסמת את הטקסט הזה, ולא בגלל ההסכמה עם עמדת המחברת, אלא מתוך אמונה בחופש הביטוי.

 

 

אחרי נפילת חומת ברלין פרנסיס פוקויאמה פרסם מאמר, בו הוא טען שהמאבק בין שתי המערכות של ערכים נגמר בנצחון השוק והדמוקרטיה.

אבל תוך זמן קצר הופיעו עננים באופק.

תחילה במזרח התיכון ובאפריקה, במדינות שרק לאחרונה עסקו בבניית סוציאליזם, הופיעו לפתע תנועות איסלמיסטיות חזקות. אחר כך באמריקה הלטינית כל מיני הוגו צ'אבסים ואוו מוראלסים התחילו לזכות בבחירות, בלא כל סובסידיה מצד ברית המועצות. אחר כך כל מדינות חבר העמים חוץ מאוקראינה והמדינות הבלטיות הפסיקו להיות דמוקרטיות. אבל הבעיה הגדולה ביותר התחילה כאשר השמאל השתלט על תקשורת ההמונים, האוניברסיטאות והמרחב האלקטורלי של המערב רבתי.

המערב רבתי כבר נתקל בבעיה זו בשנות ה-30, כאשר המושלים בצמרת האינטלקטואלית התפעלו מהניסוי הסובייטי.

המערב רבתי התמודד עם הבעיה הזאת ב-1968 בזמן מהומות הסטודנטים, כאשר הדור הראשון שגדל אחרי המלחמה, באווירה של חופש שטרם נראה כמוהו בהיסטוריה של האנושות, התמרד לפתע נגד החרות הבורגנית הזאת בטענה שהיא סוג של עבדות. מה שרצו הסטודנטים היה מנוסח בצורה מסובכת למדי, כי עיקרי הדברים לא היו בפוליטיקה אלא בפיזיולוגיה.

המרד של שנות השישים היה דוגמה קלסית של ריבוי הצעירים (youth bulge), דוגמה טיפוסית של מרד ילדים שבעים ומוצלחים נגד ההורים שלהם. והמאפיין העיקרי של המרד הזה היה האינפנטיליות. הכי פשוט להגיד שהסטודנטים בקשו את הזכות להישאר לנצח ילדים. וזה בדיוק הדור של מורדי 1968 אשר גדל והתחיל את המלחמה על השלום, והרבה יותר חשוב, הגיע לאוניברסיטאות והתחיל להשכין שם אווירה יותר ויותר שמאלנית.

ואף על פי כן עד 1991 הנראטיבים השמאלניים הבלתי-רציונליים נתקלו בבעיה פשוטה של הישרדות. כי אם בשנות ה-80 המערב היה עומד בכל הדרישות של לוחמי השלום, אז ברית המועצות הייתה מוחקת אותו מעל פני האדמה. אבל אחרי שהאויב נעלם התחיל תהליך ההתכנסות. במהירות עצומה צצו והחלו להתפתח נראטיבים בשאלה מדוע המערב רבתי הוא רע.

 

נראטיב ההתחממות הגלובאלית

נראטיב אחד גרס שהקפיטליסטים הורסים את העולם, באופן מילולי. אם מרקס טען למשל שקפיטליסטים גונבים את הערך המוסף, הנראטיב החדש גרס שהקפיטליסטים החדשים מייצרים פחמן דו חמצני אשר הורג את כדור הארץ.

הביורוקרטים מחקו בעוז רוח מהדו"ח הראשון של IPCC בנושא שפורסם ב-1990 את ההצעה של המדענים בדוח המקדים כי איננו יודעים מה משפיע על ההתחממות שתחילתה בשנות ה-70 וכיצד, והכניסו בצורה אמיצה למדי את המילים שההתחממות תלויה באופן ישיר ומדויק בפליטת פחמן דו חמצני, הכריזו על הדבר כעל אמת מדעית, שלגביה קיים קונצנזוס מדעי, לא פחות בלתי מעורער מזה שהתקיים בברית המועצות לגבי הקומוניזם המדעי.

שום חוקר אקלים אשר היה מטיל ספק בקונצנזוס הזה לא היה יכול מעתה ואילך לצפות לקבל מענקי מחקר, והיה נידון לרדיפות. איש לא ניסה להסתיר את המטרות האמיתיות של לוחמי ההתחממות. "לא משנה אם כל המדע של ההתחממות הגלובלית הוא זיוף אחד גדול." אמרה ב-1998 קריסטין סטווארט, שרת איכות הסביבה הקנדית, "שינוי האקלים מעניק לנו הזמנות נהדרת להביא צדק ושוויון לעולם."

 

הנראטיב האנטי-קולוניאליסטי

נראטיב אחר היה אנטי-קולוניאליסטי. למען האמת הוא הומצא עוד על ידי בכיר התעמולנים הקומוניסטיים ווילי מינצנברג, אשר ארגן את הכנס האנטי-קולוניאליסטי הראשון בבריסל ב-1927. על פי הנראטיב האנטי-קולוניאליסטי התרבות המערבית האיומה כבשה והשמידה את התרבויות הילידיות הנפלאות של המזה"ת, אפריקה, דרום אמריקה וכיו"ב: "הגזע הלבן הוא סרטן של ההיסטוריה האנושית" - כתבה  סוזן סונטג במאמר ידוע שלה- "זהו הגזע הלבן, האידאולוגיות שלו, ההמצאות שלו, הורסות את התרבויות העצמאיות בכל מקום אליו הן חודרות. הוא הפך את המאזן האקולוגי של כדור הארץ ומהווה היום איום על החיים עצמם".

עם זאת, המילה "קולוניאליזם" מתייחסת אך ורק לגזע הלבן. אם נאמין לנאבקים בקולוניאליזם, שום תרבות קודמת לא עסקה, חס ושלום, בכיבוש. הג'נוסייד שהתרחש בכל ערי המזרח הקדום מטרויה ועד חצור לא נחשב לקולוניאליזם. הפיכתם של אפגניסטן ועיראק לשממה בידי המונגולים לא היה כלל קולוניאליזם. רק הפצת טכנולוגיה וקדמה נחשבה לקולוניאליזם.

ואיש מהשמאל החדש לא שאל שאלה פשוטה. המזרח התיכון היה בזמנו החלק היותר עשיר, הכי משגשג והכי ספרותי של האימפריה הרומית. אחרי הכיבוש הערבי (שלפי השמאל לא היה לקולוניזציה) הכלכלה והאקולוגיה שלו קרסו. לוב מאסם התבואה של הקיסרות הפכה למדבר, נמלי הים דוגמת אפסוס – לעיי חורבות.

מה קרה לחלק משגשג זה של האימפריה, למה היא התחילה לפגר אחרי אירופה? איך קרה שאירופה בצעה קולוניזציה של המזרח התיכון ולא להיפך?

את השאלה הזאת שאלו אנשי ההשכלה של המזרח. את השאלה הזאת שאל אטאטורק. אבל בשביל השמאל החדש השאלה הזאת לא קיימת. בהבנתם ההיסטורית כל לוזר היסטורי הוא קורבן. כל מנצח – פושע.

 

הנראטיב הפמיניסטי

נראטיב נוסף היה הנראטיב הפמיניסטי. הוא גרס שהגברים הלבנים הסקסיסטיים מדכאים את הנשים. התרבות המערבית, כמו כל תרבות קדם-טכנולוגית הייתה באמת תרבות פטריארכלית. אבל אפילו בחשכת ימי הביניים המערב דגל במונוגמיות ואילו האליטה שלו הקימה את מוסד האהבה החצרונית. אפילו אז מעמד האישה במערב לא התקרב לזה של הנשים במדינות האיסלם, שם הזכר שלט שליטה מוחלטת וחוקי השריעה השוו את האישה למחצית הגבר. סוף כל סוף במערב מעולם לא היה לא ריבוי נשים ולא מילת נשים. אבל ברגע שנושא זכויות האישה באיסלם עלה, לוחמי הפמיניזם האדוקים מיד השתתקו. לדבר על זכויות האישה באיסלם בחברה זו נחשב לטעם רע, איסלמופוביה ומורשת קולוניאליסטית.

 

הנראטיב המתנגד לעבדות

זה, היינו יכולים לחשוב, הוא לגמרי ברוח המסורת המפוארת של הנאורות. הרי כל התרבויות המוכרות מאי פעם החזיקו בעבדים, ורק המערב רבתי ויתר על עבדות. כפי שהעירה פעם אייאן חירסי עלי, ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם אשר יצא למלחמה לאסור את העבדות. העבדות באימפריה הבריטית הוצאה מחוץ לחוק ב-1833. כך שאפשר היה לחושב שלוחמי הגזענות החדשים שלנו הולכים בעקבותיהם של ויליאם וילברפורס ואברהם לינקולן.

אבל למרבה הצער הנראטיב החדש היה שונה בתכלית מזה של הלוחמים נגד העבדות. לפי נראטיב זה, כל אדם לבן, גם אם הוא ויתר על העבדות, וגם אם הוא נלחם על ביטול העבדות – היה בכל זאת גזען.

הגזענות הלבנה הייתה נצחית כמו החטא הקדמון. הלבנים היו אשמים לצמיתות בגזענות שלהם, כשם שהיהודים היו אשמים בצליבתו של ישו. האל התנכי נקם בבני רביעים ושלישים, אבל מחברי הנראטיב נקמו בלבנים עד אלף דור.

כל אדם לבן היה לגזען מערכתי ונושא הפריבילגיה הלבנה. "הלבן אשר הכחיש את היותו גזען פשוט נמצא במצב של הכחשה", כתבה פרופ' דיאנג'לו בספרה "השבריריות הלבנה".

הנראטיב הזה הוא בגדר אבסורד. סוף כל סוף בארה"ב מתגוררים כ-4.2 מיליון מהגרים שחורים,  המהווים היום כ-9% מכלל האוכלוסיה השחורה. למשל אחת מהקבוצות האתניות המוצלחות ביותר בארה"ב היום היא קהילת יוצאי ניגריה. 4% מהם מחזיקים בתואר שלישי, בהשוואה ל1% הממוצע הלאומי, והכנסה ממוצעת של משפחה של יוצאי ניגריה הוא 62.3 אלף דולר בשנה (הממוצע בארה"ב הוא 57.6 אלף).

כלל לא ברור למה בני ניגריה השחורים מהגרים למדינה של גזענות המונית, ועוד יותר לא ברור איך הם מצליחים לשגשג שם בצורה יוצאת דופן שכזו. יחד עם זה לא ידועים לנו מקרים של הגירה המונית מארה"ב הגזענית חסרת התקנה לדרום אפריקה, ניגריה או זימבבואה הנקיות מגזענים לבנים.

אבל הנראטיב האבסורדי הזה סייע לשמאל לייצר תמונה חדשה של התרבות המערבית – גזענית, סקסיסטית, הורסת את הטבע, והורסת תרביות אחרות, איכותיות ממנה בהרבה. התכלית של הנראטיבים האלה נתנה חיפוי לאבסורד שלהם.

 

הנראטיב האנטישמי

וכמובן שמקום נפרד בנראטיב זה תפסה האנטישמיות ודחייה קטגורית של מדינת ישראל. לפי הנראטיב הזה המחבלים החיים בחשכת ימי הביניים הזוממים לרצוח את כל היהודים בשטחה של ישראל הם קורבנות של התוקפנות הישראלית. ואילו חוסר רצון של היהודים להסכים לכך הוא תוקפנות עקובה מדם וחוסר יכולת להתפשר.

המניע העיקרי של הנראטיב הזה הוא גוף גדול של "אנשי הרצון הטוב", אשר אספו כספים בשביל הפלשתינאים. הרי אם אתם אוספים תרומות, לא תוכלו להודות בפני עצמכם שאתם אוספים אותן בשביל כת טוטליטרית! אתם צריכים להסביר לעצמכם ולכל העולם שאתם אוספים אותם בשביל הקורבנות. ואילו לאסוף כסף בשביל ישראל, עם הטכנולוגיות, הרפואה והדמוקרטיה? לא עניין של "רצון טוב".

 

וכעת כל הנראטיבים האלה הגיעו לשיאם.

יהיה זה מפתה ביותר לתרץ את כל המתרחש בעזרת הבחירות ההולכות וקרבות. אבל למרבה הצער מדובר במהפך הרבה יותר מערכתי. וליתר דיוק – בהפיכה שמאלנית ותחילת יצירתה של מערכת הסוציאליזם האינפנטילי. זהו טוטליטריזם חדש תחת מעטה של הומניות. זו מלחמה על זכויות העניים והלוזרים שסופה לחסל את העשירים והמצליחים.

מה נדרש לצורך מהפך שכזה?

 

אליטה אינפנטילית

קודם כל – אליטה הרואה את עצמה מקופחת. שום הפיכה לא מתרחשת בלי תמיכה של האליטה. בלי תמיכה של אליטה מתרחשות רק מרידות.

יש בארה"ב היום די והותר מאליטה כזו. היא כוללת את האקדמיה השמאלנית, והענף השמאלני של המפלגה הדמוקרטית, ואת רוב אמצעי התקשורת, וכמובן את המילניאלים.

המליניאלים של המערב רבתי הם תופעה מעניינת ביותר. מצד אחד אלה אנשים החיים בחברה הפתוחה והמשגשגת ביותר בתולדות האנושות. מגיל ינקות פתוחות בפניהם אפשרויות שלפני 30 שנה אפשר היה רק לחלום עליהם. אנו מכירים אנשים אשר הופכים למיליונרים בגיל 20, בגיל 15. יש לי מכרים שמדווחים באופן קבוע שהילד שלהם סיים אוניברסיטה והתקבל לעבודה "בשכר התחלתי של 200 אלף דולר בשנה".

אבל למרבה הפלא לא כולם מנצלים את האפשרויות הללו. ההיפך הוא הנכון. בחברה המדהימה, הפתוחה והמשגשגת הזאת השכר של המילניאל נמוכה ב-20% מזו של בייביבומר בן אותו הגיל.

המילניאל מתחתן מאוחר יותר, מוליד ילדים מאוחר יותר, משיג נדל"ן מאוחר יותר. 58% מהמילניאלים בארה"ב מחזיקים בפחות מ-5000 דולר של חסכונות. 53% מהמילניאלים בגילאים 21-37 מקבלים סיוע כלכלי מההורים, כש-37% מקבלים אותו על בסיס חודשי.

היקף החובות של מילניאלים הוא עצום. 81% מהזוגות הצעירים מחזיקים יחד בחוב של 2 טריליון דולר. מתוכם 1.5 טריליון הוא חובות על השכלה, כאשר הרוב המוחלט של החובות הללו לא יוחזרו לעולם.

משמעות הדבר היא שבשוק ההשכלה הגבוהה התנפחה לה בועת ענק חסרת כל גיבוי. 1.5 טריליון דולר הוא סכום העולה על בועת המשכנתאות הלא-תקניות.

אם פלוני הפך למומחה בתחום מדעי הג'נדר, זה אומר שלמקצוע שלו אין שום ביקוש בשוק העבודה. גם אם בסופו של דבר יש לו תעודת מהנדס, זה לא אומר שהדיפלומה שלו תבטיח תעסוקה. תאגיד אמריקאי יעדיף לשכור את שירותיו של איזה הודי או ניגרי שיעלו חצי ויעבדו פי שלוש.

במידה מסוימת ניתן לתאר את כל מה שמתרחש בארה"ב כניסיון לספק לכל ההשכלה חסרת המשמעות הזאת תעסוקה כלשהי.

המומחים למחקרי מגדר, גזע, וכיו"ב מסבירים לתאגידים שחובה עליהם לקיים קורסים לגברי "השבריריות הלבנה" ויועצי ה- diversity, ממש כמו שבכל מפעל בברית המועצות ישב קומיסר של המפלגה.

כבר ציטטתי את פרופ' דיאנג'לו, הטוענת שכל אמריקאי לבן הוא גזען. אבל גב' דיאנג'לו איננה תאורטיקאית בעלמא. הספר שלה צמח מתוך הנסיון הממשי של הסמינרים שלה, בהם פרופ' דיאנג'לו לימדה את הלבנים להכיר בגזענותם.

אם הלבנים התנגדו אז אליבא דפרופ' הם עשו "בולינג, שמטרתו להעלים את הגזענות, להגן על עליונות הלבנים ולהחזיר את השליטה הלבנה". אם הם הודו בכל ובכו, כשהם מתוודים בפני הזולת על עומק החטא, גם זה היה גזענות: אסור היה ללבן לבכות בנוכחות השחורים כשהוא מודה בגזענותו, כי אז הוא היה מושך את כל תשומת הלב לעצמו ומעלים אותה מהשחורים.

כל זה אינו שפת המדע. זוהי שפתה של כת הרסנית, שחבריה הולכים ומתעמקים בתחושת החטא וחוסר המשמעות העצמיים, והולכים נהיים תלויים יותר ויותר בגורו ובמפגשי ההשפלה שהוא עורך. זוהי שפת הטיהורים המפלגתיים ואירועי ההצלפה העצמית בסין של מאו.

אבל מעל הכל זוהי מונטיזציה של כישוריהם של הלומפן-אינטלקטואלים אשר קבלו חינוך של הקומיסארים האדומים. קומיסארים לענייני גיוון, ג'נדר, גזע. בקרוב שום חברה אמריקאית החל מאולפני הקולנוע של הוליווד וכלה בסטודיו ליוגה צנוע לא יצליחו לפעול ללא שרותיהם של המומחים החשובים הללו, כששם שהצבא האדום לא הצליח להילחם ללא הפוליטרוקים. מתנגדי העבדות רצו לבטל את סוגיית הגזע. הזן החדש הזה של הלוחמים בגזענות רוצה להנציח אותה לעולמי עד.

במילים אחרות המילניאל השמאלן המערבי הוא קודם כל אינפנטילי. האפשרויות הפנטסטיות של העולם החדש הפכו בשבילו לאותו הדבר כמו הוויתורים הבלתי פוסקים של הורים לילד עשיר ומפונק.

הוא בוחר מקצועות שאין להם שוק. במקום לשבת בעבודה הוא יושב באינסטגרם. הוא מפרפר לו מפרח לפרח, עמוק בזן של עצמו, וכשהוא חושב על סיבות לכשלונותיו אז כמו כל אדם אינפנטילי הוא מיד מגלה שאשמים בהן כל היתר: הקפיטליסטים, מזהמי הסביבה, וול-סטריט ועולם המזומנים.

ומה יאמר הצרצר, שכל הקיץ שר ורן? ברור שהוא ירצה להלאים את הנמלה! ואם שוטר שחור ינסה להגיד משהו נגד הקומיסארים הלבנים, הם כבר ילמדו אותו לקח.

 

שיחדש

הדבר השני הנדרש למהפכה מוצלחת הוא שיחדש. ותמונת עולם חדשה.

דמיינו לכם: אתם בעל מלאכה שוחר שלום אי שם באפסוס. אתם מקריבים זר פרחים לאפרודיטי ועושים לכם פסלים כשפתאום מגיע אדם ואומר שכל זה הוא חטא, ועכשיו יבוא קריסטוס ויתן לכם כס מזהב וחיי נצח. ואתם זורקים את האזמל, נותנים למטיף זה את כל כספכם ומתיישבים לחכות לכס הזהב.

או אתם, כמו סבא רבא שלי, עזבתם את ביתכם בביצות לטגליה ובאתם אל העיר הגדולה סנקט פטרבורג. אתם עובדים במפעל, חוסכים כסף לדירה, לחתונה. ופתאום מגיע אליכם תעמולן, אשר מספר לכם שהאדם המעניק לכם את העבודה הוא בעצם גזלן הגונב מכם את הערך המוסף. אז אתם בעצם לא פועלים. אתם קורבנות. ותמונת העולם שלכם מתהפכת מהקצה אל הקצה. הוא הדין ב-woke-סוציאליזם של היום.

תושב המערב של היום עלול לטעות ולחשוב שהוא חי בתקופה הטובה ביותר ובחברה הטובה ביותר שהייתה אי פעם לאנושות.

הוא חי בעולם בו תוחלת החיים עומדת על 80-84 שנה ולא על 30, כמו בימי הביניים. הוא חי בעולם בו נסיעה מאירופה לאמריקה לוקחת 6-8 שעות, ולא חודשיים וחצי כמו בימיו של קולומבוס. הוא חי בעולם בו בעיה בלב היא לא גזר דין מוות אלא עילה לניתוח. הוא חי בעלם בו אין לא דבר ולא אבעבועות, עולם בו כתוצאה מ- СОVID כל המובטלים בארה"ב מקבלים 600 דולר.

המלחמה ושני בני הלוויה שלה, הג'נוסייד והעבדות, היו נחלתה של האנושות מאז ימי קדם. (ראו Lawrence H. Keely. War Before Civiliziation). רמת הרציחות אצל שבטים פרימיטיביים בני זמנינו, אפילו אלה הנחשבים לשוחרי שלום (למשל הבושמנים של קלהארי) עולה פי 20-80 מזו של אירופה של שנות ה-60 של המאה ה-20.

הדבר היחיד שהיה נורא יותר מהמלחמה היה הרעב. הרעב היה תופעה אנדמית לאנושות בכל תקופה ובכל חברה, אפילו זו המפותחת. בשנים 1692-94 בצרפת מתו מרעב 2.8 מיליון איש, או 15% מהאוכלוסייה.

דלהי ומרכז הודו סבלו מרעב ב-1812 וב-1824. צפון מערב הודו – ב1832-34. שום דבר לא הצליח לחסל את הרעב בהודו, אפילו לא השוק, מאחר והסוחר הכי חרוץ לא היה יכול לשנע בדרכים הרעועות של הודו בעגלה רתומה לשוורים יותר מזון משנדרש לשוורים עצמם כדי לעבור מרחק של מאות קילומטרים. הדבר היחיד שסיים את הרעב היו מסילות ברזל, אשר אפשרו לבריטים לשנע עשרות אלפי טון חיטה בשנות בצורת.

כל זה כבר לא קיים במערב רבתי. הבעיה העיקרית שלו, כפי שהעיר יובל נוח הררי בספרו האחרון, אינה הרעב כי אם השמנת-יתר. שום הונים כבר לא יבזזו את מקדונלדס. זה התרחש בזכות הקדמה, מדע, אינדיבידואליזם, דמוקרטיה ואחריות אישית. חרב הדמוקלס שהייתה נטויה מעל צווארה של האנושות נעלמה. במקומה יש מטוסים וחלליות, אינטרנט, סטנטים ואינסולין, סופרמרקטים וביטוח לאומי, סקי אלפיני ומחשבים, רובוטים וגורדי שחקים, שנורקלים ו"משחקי הכס".

אבל לא! מסתבר של כל הציביליזציה הזאת אינה אלא חטא, שבגללו אוטוטו מגיע סוף העולם. התעשיינים כלל לא מייצרים דברים חדשים שכולם משתמשים בהם, הם מזהמים את האטמוספירה.

מסתבר שהמערב תמיד השמיד תרבויות מושלמות יותר. האצטקים עם קורבנות אדם, המאורי עם הקניבליזם? שטויות! המערב הוא התרבות האיומה ביותר. הוא אפילו לא גילה את אמריקה!

"האפריקאים" – כך כתבה ניקול חנה-ג'ונס בצעירותה – "היו באמריקה זמן רב לפני קולומבוס או כל אירופאי אחר. ההבדל היחיד הוא שלהם הייתה ההגינות והכבוד ללמוד מילידי אמריקה ולהחליף איתם טכנולוגיות. הפירמידות של האצטקים וראשי האבן הענקיים של האולמקים הם אנדרטאות לידידות בין שני העמים הללו".

הקדמה לא שחררה כלל את האישה- להיפך, כל השנים סובלות מהזכרים הלבנים הפטריארכליים. וכמובן שהאמריקאים הלבנים כלל לא נלחמו לבטל את העבדות. הם אשמים ב"פריבילגיה לבנה" ו"גזענות מוסדית". "הלבנים נולדים עם טבע שטני!" "הגזע הלבן הוא הרוצח, האנס והגנב הגדול ביותר של העולם המודרני."

אנחנוו יכולים רק לדמיין לעצמינו את ספרי הלימוד באוטופיה העתידית הזו, שם האפריקאים יגלו את אמריקה לפני קולומבוס וישתפו את האולמקים בטכנולוגיות המתקדמות שלהם ומה יעלה בעולם החדש והמופלא הזה בגורל במורשת הגזענית המגעילה בשם "חופש הביטוי".

אם תשאלו מהי "הפריבילגיה הלבנה" בתרגום משיחדש זה, אז התשובה פשוטה. זוהי תרבות המערב כולה. עם השייקספירים והניטטנים שלה, עם החלליות והאינטרנט והכרזת העצמאות.

תנו לי לספר לכם סיפור.

 

סיפורה של אליזבת פרימן

זהו סיפורה של אליזבת פרימן, אשר נולדה לתוך עבדות במסצ'וסטס ב-1742. היא הייתה רכושם של בני משפחת אשלי זכתה ליחס מחפיר. פעם אחת גב' אשלי תקפה את הבת שלה במחתת גחלים מלובנת. אליזבת נעמדה בין הגבירה לבת, ונותרה לה צלקת עמוקה עד סוף חייה. בעת המהפכה אליזבת הייתה בת 34. היא לא ידעה קרוא וכתוב, אבל שמעה שבהכרזת העצמאות כתוב כי כל בני האדם שווים חופשיים ועצמאיים, ורשאים להנות מחייהם, חרותם ורכושם ללא סייג"[1].

אליזבת ברחה מבית אשלי, ופנתה לעזרה לתיאודור סידג'וויק, חברו של ג'ון אדאמס. כשבני אשלי דרשו להשיב את רכושם, סדג'וויק ופרימן טענו בבית המשפט שבעלות על בני האדם אינה חוקתית.

והם זכו במשפט. ופסיקה זו שימשה תקדים לכך שמסצ'וסטס, ולאחר מכן כל מדינות הצפון אסרו על העבדות. אליזבת הפכה לבת-חורין. היא הייתה אומנת מבוקשת ומוצלחת למדי. היא נפטרה בגיל 83, מוקפת נינים ובני נינים, אחד מהם – וו.א.ב. דו בויז.

נעבור כעת לערב הסעודית, מדינה אשר לא מופיעה על הרדאר של הסוציאליסטים האינפנטיליים.

העבדות בסעודיה בוטלה באופן פורמלי ב-1962, אבל היא ממשיכה מסיבה מוצדקת ביותר, והיא שהשריעה מתירה עבדות. הדיפלומטים הסעודיים אפילו מביאים לפעמים שפחות שלהן איתם ללונדון.

ואני לא מתכוונת ל"שפחה" במובן המטאפורי.

אני מתכוונת למקרה של השפחה מנדה נאזר, ילידת סודאן, שסוחרי העבדים פשטו ב-1994 על הכפר שלה. הם הרגו את כל המבוגרים, ואילו את הילדים מכרו לעבדות. מנדה נאזר לא הייתה יוצאת דופן. בין השנים 1983-2005[GU1] [JK2]  בסודאן נשבו כ-200 אלף עבדים. רובם באו מבני דינה, נואר ונובה. הם נשבו בידי הערבים במסגרת ג'יהאד רשמי. הג'יהאד הצליח כל כך, והעבדים היו כה רבים עד מחיר העבד קרס לכדי 50 דולר לאיש.

הערבים סוחרים בעבדים לא מאתמול. העניין הוא שחוקי השריעה מתירים לשעבד רק במהלך מלחמה ורק את עובדי האלילים. מניין החטופים מחופי אפריקה עומד לא על מאות אלפים כי אם על מיליונים, כפריהם שרופים, הוריהם טבוחים.

הפשיטות היו בעלות היקף כה גדול עד שאזורים שלמים לחופה של אפריקה התרוקנו מאדם. מדינות האיסלם היו הצרכניות הגדולות ביותר של העבדים האפריקאים בהיסטוריה, וזה נמשך במשך 1300 שנה. זה נמשך גם במאה ה-21.

היינו מצפים שהwoke-קומיסארים הערניים, המסוגלים לזהות גזענות אפילו בנעל של נייקי, ילחמו, ולו במעט, נגד העבדות המודרנית. שהם יגנו את חוקי השריעה אשר התירו למיליוני אפריקאים להיות משועבדים במשך יותר מאלף שנה בארצות המזרח.

אבל אני כלל לא רואה מחאה נגד סחר עכשווי בעבדים באפריקה ובמזרח התיכון. אני רואה רק מחאות נגד הקפיטליזם בארה"ב. אני רואה מחאות נגד "הפריבילגיה הלבנה". מכאן אני מסיקה את המסקנה ש"פריבילגיה לבנה" היא לא גב' אשלי המכה את אליזבת פרימן במחתת גחלים מלובנת. זה תאודור סדג'וויק.

מוזיאון ההיסטוריה האפרו-אמריקאית בוושינגטון פרסם לאחרונה חוברת המתארת מאפייני אופי "לבנים". בין המאפיינים הללו נכללים, בין היתר, אינדיבידואליזם, חשיבה רציונלית, יכולת להבין הקשרים סיבתיים, יכולת לתכנן את עתיד ולדחות את הסיפוקים המיידים לטובת מטרות ארוכות הטווח.

באמת, רבותי? אתם באמת הולכים לבטל את האינדיבידואליזם ואת השיטה המדעית? איזו מין גזענות הפוכה זו, השוללת מיתר הגזעים את היכולת לתכנן את העתיד ואת היכולת לקבל אחריות להצלחה וכשלון?

לא קשה לשים לב שחוברת לוחמי הגזענות שלנו כוללת לא מאפיינים של "לבן" אלא של מבוגר. מבחינת החוברת, אמריקאית ממוצא ניגרי שמגיל 11 עוסקת ברפואה – היא "לבנה", ואילו לוזר-WASP, שבגיל 30 חי מכספי הוריו הוא "שחור".

"הפריבילגיה הלבנה" אכן התקיימה. במאה ה-19 הייתה זו פריבילגיה אדירה – להיות גבר לבן בארה"ב ולא, נגיד, אישה באיזה הרמון טורקי.

בדיוק כמו שהיום להיות אמריקאי – זו פריבילגיה. אבל לא מבטלים פריבילגיות – מרחיבים אותן. המאגנה כארטה הייתה פריבילגיה של הברונים. לא ביטלו אותה. הרחיבו אותה על כלל האוכלוסיה. אם היו מבטלים אותה, אנגליה הייתה הופכת לסין.

אידיבידואליזם, חשיבה רציונלית ועצמאות אכן היו הפריבילגיות של הגבר הלבן במאה ה-19. אבל נשים זכו בזכויות לא בגלל שהן בטלו את האינדיבידואליזם והעצמאות של הגברים, אלא על חשבון זה שהן הפכו לעצמאיות בעצמן.

כפי שהעיר בספרו  Discrimination and Disparities הכלכלן וההוגה המבריק תומס סואל (גם הוא שחור, דרך אגב), שום חברה אנושית מאז ומעולם, כולל ארה"ב של היום, לא קיימה חלוקת טובין כלכליים בדיוק לפי המעלות האישיות. הבעיה היא שהחסרונות של החברה הבלתי צודקת הזאת קטנים לאין שיעור מחסרונות האוטופיה שהסוציאליסטים האינפנטיליים מבטיחים לבנות.

תאמינו לנו, הרוסים. אנו מומחים לכך. חיינו באוטופיה כזאת.

 

פעילים

הדבר השלישי הנחוץ להצלחת המהפכה הוא אקטיביסטים נעדרי סובלנות, המסוגלים לכפות על החברה תכניות חסרות כל משמעות מצד השכל הישר, אך מחזקות את המעמד של הפעילים עצמם.

בני האדם לעתים נדירות בלבד מתאחדים סביב דברים נבונים. הרבה יותר קל לאחד אנשים סביב ממים (memes) הרסניים. אם תגידו "השמיים כחולים" ספק רב אם תצליחו לבנות כת של חסידים, אבל אם תגידו "השמים צהובים, וכל מי אומר אחרת הוא גזען", יש לכם סיכוי לא רע.

דרישה טיפוסית למם הרסני כזה הוא הדרישות defund the police ("לבטל את תקציב המשטרה") ו- cancel the police ("לסגור את המשטרה"), או הצעת החוק בקונגרס בשם  BREATH Act, הדורשת בין היתר, סגירת כל בתי הכלא הפדרליים ותשלום פיצויים לנרקומנים ולזונות.

במדינת השכל הישר זו דרישה חסרת כל פשר. אם המשטרה תעזוב את שכונות השחורים במרכזי הערים, שם לרבע מהנוער יש עבר פלילי, אז השלטון בשכונות הללו יעבור לידי הכנופיות. זה לא ישפר כלל את מצב האנשים. אם המשטרה על הפנים, (כמו למשל ברוסיה), אז יש צורך ברפורמה, לא בביטול. המשטרה בגאורגיה הייתה איומה, אבל סאקשבילי לא ביטל אותה אלא ביצע בה שינויים מבניים. אם הוא לא היה עושה את זה, גאורגיה הייתה מוצאת את עצמה תחת שלטון עולם הפשע.

אבל הדרישה לבטל את המשטרה לא פונה אל השכל הישר. היא פונה אל הפסיכולוגיה האינפנטילית – פסיכולוגיה של אנשים אשר אף פעם לא לוקחים אחריות למעשיהם אלא תמיד מעבירים אותה הלאה. מנקודת מבט של הדרישה הזו, אם מייקל שדד קיוסק, הרי אשמים כולם – הסביבה, החברה, המורים, השוטרים אשר עצרו אותו. היחיד שאינו אשם הוא מייקל עצמו. הוא הקורבן, והשוטרים הם העבריינים.

חוץ מזה, הדרישה מאפשרת לארגון המציב אותה לתפוס מקום של הנהגה.

שלושת מאפניים החשובים של הקהילה השחורה בארה"ב של היום הם אחוז גבוה  (75%) של ילדים הגדלים במשק ללא אב (ב-1965, בטרם מערכת הוולפר השיעור עמד על 25%), אחוז גבוה (41%) של מקבלי הרווחה, ואחוז נמוך (18% מבין תלמידי כיתות ח') של כישורי קריאה, תוצאה של התרבות האיחודית של מרכזי הערים, שם התלמידים לא רק שמסרבים לעתים קרובות ללמוד את "המדעים הלבנים" אלא אף אוסרים על מי שכן רוצה ללמוד.

לא קשה לשים לב שאם הרובעים השחורים יעברו לשליטה של כנופיות, כל המאפיינים הללו ילכו ויחמירו. אפשרויות התעסוקה של השחורים ילכו ויקטנו, אי-שוויון בין-גזעי ילך ויחמיר. היחסים בין הקבוצות החברתיות אשר למדו "מדעים לבנים" לאלה שבשליטת הכנופיות יהפכו למקבילה של יחסי יהודים-פלשתינאים, וה-BLM יתפוס את המקום המקביל-לחמאס, כלומר של ארגון המציב מטרות בלתי מציאותיות מלכתחילה במטרה לדרדר את האוכלוסיה הנשלטת למצב של עוני ומוסכמה טוטליטרית.

בעולם ההפוך הזה מבצעי העברה הם הקורבנות. מי שמנסה להפריע להם – פושעים.

ועמדה זו מטורפת כל כך, עד שכפרפרזה של סואל, צריך להיות אינטלקטואל כדי להאמין בה.

ולכן אנשים לא מאמינים.

למרות תעמולה אגרסיבית, רק 29% תומכים בשלילת תקציב המשטרה. 70% מהאמריקאים לא חושבים ש-BLM הביאו לשיפור היחסים בין הגזעים.

שני שליש מהאנגלים תומכים בראש ממשלת בריטניה ג'ונסון, אשר סרב לכרוע ברך.

אבל קולם של המתנגדים לאורתודוקסיה החדשה הזו לא נשמע. התקינות הפוליטית הטוטליטרית החדשה אשר החליפה את התפיסה ה"גזענית" והמיושנת של חופש הביטוי, החופש להתבטא הוא רק של הדוגלים בדוגמה, ואילו הדוגמה, כמו כל אורתודוקסיה משתנה עם רוח השעה. מה שרק אתמול היה מיינסטרים מתגלה היום ככפירה איומה.

קולין קאפרניק הצליח לזהות בעינו החדה את הגזענות בדגל בטסי רוס על נעלי נייקי. על פי הסקרים קהל נכבד של 3% תמימים מסכים איתו. אבל ההלשנה של קאפרניק הספיקה כדי שנייקי יורידו את המוצר מהמדפים, ואנחנו נוכל מייד לשמוע בערוץ MSNBC מפרופ' דייסון שהדגל שאיתו האמריקאים נלחמו על עצמאותם הוא מקבילה של צלב קרס הנאצי והצלבים הבוערים של קו-קלוקס-קלאן.

בסקרים, 71% מהמשיבים בוחרים בסיסמת "All Lives Matter" כמשקף את השקפת עולמם, ורק 29% בוחרים ב-"Black Lives Matter".  למרות זאת, חולצות עם כיתוב "All Lives Matter" הוסרו ממדפי וולמרט בלחץ המשמרות האדומים החדשים האלה.

כל הפעילים הללו הם מיעוט מוחלט, בדיוק כמו שהאיסלמיסטים היו בסוריה, אפילו באזורים שבשליטת דעא"ש. אבל זה מיעוט אשר מגן על עמדותיו באופן פעיל ביותר, ותוך זמן קצר התגלה שאישה שלא מכסה את פניה נרצחת. וכולן החלו לכסות פנים.

חופש הביטוי, שנקבע בתיקון הראשון לחוקה התאדה כלא היה. 62% מהאמריקאים מפחדים להביע את דעותיהם הפוליטיות בגלוי, 49% מתוכם – אפרואמריקאים.

הקמפיין "לבטל מימון של המשטרה כנקמה על מותו של ג'ורג' פלויד" הוא דוגמה קלסית למה שנקרא הומניזם טוטליטרי. לפני זמן לא רב התקיים ברוסיה קמפיין דומה, ואני מתכוונת לקמפיין נגד אימוץ ילדים רוסים על ידי אמריקאים בשל מותו של דימה יעקובלב ו"חוק הנבלים".

גם הקמפיין הזה התבסס על עובדה אמתית לגמרי: מותו של ילד קטן ותמים אשר אביו המאמץ הפקיר להיחנק במושב האחורי של רכבו. העובדה הייתה אמתית, אבל הקמפיין היה שקר אחד נוראי. הוא היה שקרי כי המקרה של דימה יעקובלב לא היה מקרה טיפוסי. לא, אמריקאים לא רוצחים בדרך קבע את הילדים שהם אימצו. ההיפך הוא הנכון, הם דואגים להם לחינוך השכלה ואהבה שהילדים לעולם לא היו מקבלים ברוסיה. "חוק הנבלים" לא היה חוק אשר הציל ילדים. זה היה חוק שהרג אותם.

יתרה מכך, הקמפיין היה שקרי כי נגד עיניהם של מארגניה עמדו מטרות שונות בתכלית מאלה עליהם הוצהר. חיי הילדים לא עניינו אותם כלל. הם בקשו להינקם על "רשימת מגניצקי".

הוא הדין בדרישות של BLM, ארגון שמייסדיו מצהירים בגלוי כי הם "מארגנים מרקסיסטיים" ומציינים בגלוי באתרים שלהם שבין המטרות שלהם נמנים ביטול הקפיטליזם וביטול המשפחה הגרעינית.

לא, מותו של ג'ורג' פלויד לא היה אירוע טיפוסי. הסיכוי של שחור להיהרג בעת מעצר נמוך פי שניים מאשר זה של עבריין לבן. הסיכוי הזה הולך וקטן (ירידה של 26.6% בשש השנים האחרונות). לעומת זאת הסיכוי של השוטר לחטוף כדור מעבריין שחור עלה בתקופת נשיאותו של טראמפ ביחס לקדנציה השניה של אובמה ב-18%.

אבל כמו ביתר הדוגמאות, הסלוגן אינו פונה אל השכר אלא אל האופי האינפנטילי, לא אל המבוגר אלא אל הילד. הרגו אדם! נו, מי שיעז להתנגד – הוא גזען!

כל הפעילים והארגונים האלה פועלים לפי אלגוריתם שהצליח אצל מחבלים פלשתינאים. הם כולם – תוקפנים המציגים את עצמם כקורבנות. הם מציגים האשמות מופרכות ונקודתיות, שכל מטרתן היא לפלג את הציבור, וכשמישהו מעז להתנגד הוא מואשם מיד ברצון לפלג.

הם כולם מציגים את עצמם כמתנגדים נועזים נגד היסודות, אבל מה שמעניין הוא שהמעמד האמתי שלהם קרוב יותר לזה של חילות סער או של משמרות האדומים של מאו.

המחאות והפוגרומים בעד ה-BLM התרחשו בצירוף מקרים מעניין דווקא בערים בהן ראשי הרשויות המקומיות השמאלנים מגנים על עושי הפוגרומים. התקשורת השמאלנית מציגה אותם כגיבורים. אנו שומעים על הפוגרומים א' - שהם לא מתרחשים, ב' - שמי שעושה פוגרומים זה סופרמיסטים לבנים המבקשים להטיל דופי במחאה, וג' – שזו תגובה מוצדקת לאלימות מצד הכוחות הפדרליים. נוצר רושם שהעיתונאים של השמאל האמריקאי עשו התמחות במשרד החוץ הרוסי.

אתם יודעים ש-Associated Press תיארו לאחרונה נסיון הצתה של מבנה בית המשפט והתקפה על תחנת משטרה? Peaceful demonstration intensified. "הפגנה שלווה התעצמה". השר מדינסקי, אשר תיאר את סיפוח המדינות הבלטיות כ-"שילוב מרצון" יכול פשוט לקנא. המאפיין החשוב של הסוציאליסטים האינפנטיליים הוא שהם תמיד רק דורשים דברים מאחרים. האשמים הם תמיד הזולת. האחר הוא הגזען, מזהם הסביבה ובכלל זכר לבן פטריארכלי. הוא זה שישלם פיצויים. העולם החדש המופלא של ה-woke-סוציאליזם יבנה על חשבון האחרים.

היהודים היו המיעוט הכי נרדף באירופה. האשימו אותם במגפות הדבר והאבעבועות. היטלר שרף 6 מיליון מהם בתנורים. אבל היהודים לא בקשו אחרי מלחמת העולם השנייה לבטל את המשטרה. הם רק בקשו שטח משלהם לבנות שם משהו כאוות נפשם.

לכאורה, הסוציאליסטים האינפנטיליים היו יכולים לבקש את אותו הדבר בשביל עצמם – שטח משלהם, שם הם יוכלו לממש את חלומותיהם על ביטולם של מקורות אנרגיה מזהמים, המשטרה והגזענות. קל וחומר שערים אמריקאיות רבות נשלטות על ידי תומכיהם. אבל במקום זאת הדרישות שלהם תמיד מוחלטות.

העולם משלם מחיר כבד על האינפנטיליות של המערב. טורקיה, שעד לאחרונה ממש צעדה באופן בטח בדרך החילון, הופכת חזרה לאימפריה העותמנית.  בעירק, אירן, אפגניסטן וסוריה, כל המקומות בהן בחורות הסתובבו בשנות ה-60 בשמלות קצרות, היום הן מסתובבות בחיג'אבים. ולמה לא? אם הסוציאליסטים האינפנטיליים מספרים בעצמם איזה נזק היסטורי גרם המערב למזרח התיכון עם כל הקדמה וזכיות האדם האיומים שלו, אז למה שהאיסלמיסטים הקיצוניים מכל הסוגים והגוונים לא יסכימו שזה נכון?

במצרים 97% מהנשים עברו מילת נשים, אבל לפמיניסטיות אינפנטיליות אין כל עניין בכך. זה הרי לא זכר לבן אשר נגע בברך של בחורה ובכך שבר לה את החיים!

להילחם נגד הזכר הלבן הוא עסק קל ובטוח.

איש לא עסוק בקורה בעין הזולת – מיטב הכוחות של האנושות הפרוגרסיבית עסוקים בקיסם שבעיניהם.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה.

הקומוניסטים אשר השתלטו על רוסיה הפסידו במלחמה הקרה. אבל הם זכו להזדמנות נוספת – הפעם במערב העשיר והאינפנטילי. הטוטליטריזם הזה לא שואף להשמיד את הקפיטליזם לגמרי, כי הנסיון ההיסטורי המר מלמד אותו שאם השוק לא ייצר, לא יהיה מה לחלק מחדש.

אבל הוא שואף לגבות מהשוק את כספי המעשר. הוא שואף להיות המפלגה השולטת או הכנסייה החדשה. הקומיסארים של הכנסייה הזאת יימצאו בכל תאגיד. צעד ימינה (אבל לא שמאלה) יגרום לפשיטת רגל. גטאות הענק, תוצרת מדיניות הרווחה (אשר תחולק כמובן על ידי הכנסייה הקומוניסטית החדשה והכנופיות), יהוה מקור בלתי פוסק למתח חברתי, שידרשו עוד ועוד מתנות חינם כדי לשכך אותו.

בועת הענק של הכישורים חסרי המשמעות שנרכשו על ידי הקורבנות הסדרתיים של השיטה באוניברסיטאות שמאלניות, תתמלא סוף סוף בתוכן כספי ממשי.

ומה עם הדמוקרטיה? נו, זה פשוט. הדמוקרטיה, כלומר הבחירות (ולא הזכות של הפרט לדעה עצמאית) הולכת להישאר. הרי באירן יש דמוקרטיה.

ושום סיכוי להיבחר למי שחושב אחרת.

 

---

[1] זו בעצם שורה מחוקת מסצ'וסטס.