שלום לכם, כאן יוליה לטינינה וLATYNINA.TV והיום אנחנו נדבר על אחת מהפרשות הכי ידועות של המאה ה-20, הצתת הרייסטאג. הצתת הרייסטאג זהו מם יציב מאוד שמשתמשים בו לתיאור פורובוקציה של השלטונות כדי להשמיד את האופוזיציה. רוב המאזינים שלי בוודאי בטוחים שרייכסטאג הוצת על ידי היטלר בעצמו כדי להשליט את הדיקטטורה. והם יופתעו כנראה אם יגלו שלמ שהצית את הרייכסטאג בפועל קראו מרינוס ואן דר לובה, שהוא היה קומוניסט הולנדי מטורף שבבירור חסרו לו כמה ברגים, שפעל לבדו ושגבלס, שניסה לנפח מהפרשה סיפור על קונספירציה קומוניסטית התגלה כלוזר אינפורמציוני, ואילו הזוכה העיקרית מכל העסק הייתה התעמולה הקומוניסטית, והמלך האמתי הלא רשמי שלה, היוצר העיקרי של המם על פשיסטים מציתי הרייכסטאג, ידידו של לנין, סוכן של סטלין, וילי מינצנברג, הבוס של התעמולה האדומה. ושהשיטות בעזרתן הוא דחף את הרעיון הזה לא היו אמינות יותר מאלה של התעמולה של פוטין על ילד שנצלב בסלביאנסק או שנבלני הרעיל את עצמו.
אבל נתחיל מהתחלה. באופן כללי, במשך אלפי שנות ההיסטוירה האנושית כשבני האדם חיו בקבוצות קטנות המכירות היטב את חבריהן, מעשי חבלה גדולים היו לעתים קרובות פעילות של פרטים, פרטים לא שפויים, ואיש לא הופתע מזה. למשל בשנת 356 לפסה"נ הרוסטראטוס שרף את המקדש של ארטמיס שבאפסוס, ואיש לא חשב שהוא סוכן של הרודן סירפקס שחיפש תירוץ להדק את שליטתו. כולם האמינו למה הרוסטראטוס אמר כשעינו אותו, "שרפתי את המקדש כי חיפשתי תהילה". או למשל מזימת אבק השריפה ב-1605, ניסיון של קבוצת קתוליים לפוצץ את המלך ג'יימס הראשון. ואיש כלל לא אמר שזו פרובוקציה של הפרוטסטנטים כדי לאפשר רדיפה של קתולים, למרות שאכן היו לאחר מכן רדיפות של קתולים. או למשל ג'ונתן מרטין, שהצית ב-1820 את קתדרלת יורק. אבל איש לא חשב שהוא סוכן של הממשל האנגלי שאבר ביקש תירוץ לדכא את עמו שלו. הנה ג'ונתן מרטין אמר שהוא שרף את הקתדרלה כי העוגב הציק לו. ואיכשהו כולם האמינו לו.
אבל היום בעל פעם שמשהו מתפוצץ חלק ניכר מהאינטלקוואלים רואים כחובם להכריז "זוהי הצתת הרייכסטאג! והממשלה עשתה את זה בעצמה כדי שיהיה לה תירוץ לדכא את החירות. את 11 בספטמבר ארה"ב עשו לעצמם, ואילו בסלאן זו מזימה של פוטין שמטרתה לבטל את הבחירות למשרת מושל המחוז. ומכאן – שאלה. למה בדיוק מתכוונים כשמדברים על הצתת הרייכסטאג על ידי הנאצים ומה אנחנו יודעים על כך. והתשובה היא שלמרבה הפליאה אנחנו יודעים כמעט הכל, כי ב-1960 פקיד ממערב גרמניה בשם פריץ טוביאס פרסם ספר בשם "דר רייכסטאגברנד" שאפשר להמליץ עליו כעל אחד הספרים המעטים בעולם שלאחר פרסומם לא נשארות קושיות, רק דקדוקים. הספר הזה זמין בתרגום האנגלי, ומה שאספר פה הוא כמובן לקוח ברובו מטוביאס.
ובכן ב-27 לפברואר 1933, בסביבות השעה 21:00, הנס פלוטר, סטונדט לתאולוגיה, חלף על פני הרייכסטאג. הוא שמע צליל של זכוכית מתנפצת וראה אדם נכנס פנימה דרך השמשה השבורה. בידו של האדם הזה הסטודנט ראה לפיד בוער. הנס הזעיק את השוטר, ששמו היה קארל בוברט, אשר לא אמין לסטונדט, רץ לראות במו עיניו, וכאשר ראה את הזכוכית המנופצת, את ריצוד האש ואת דמותו של המצית מיד ירה. כאן יש להגיד שהגרמנים הם אנשים מאוד ממושמעים, ואיש לא העז להיכנס דרך החלון השבור, שהרי מודבר ברייכסטאג. לכן הם הלכו לחפש את המפתחות. עד שפתחו את הדלת עברו כעשר דקות, ובשעה 21:22, כלומר 19 דקות אחרי האזעקה, בלש המשטרה סקרנוביץ עם שלושה מעמיתיו נכנסים פנימה. והם רואים 25 מוקדי בעירה, רובם כבר כבו, שכן הם היו מזעריים -פה נשרף סל של ניירות, שם - הסקה שנפרשה ישר על הרצפה, וחלק, למשל וילונות שבמסעדה או אולם הכנסים להיפך עלו באש טוב מואד, ואולם הכנסים דווקא נשרף כולו. בתקרתו הוצבה כיפת זכוכית, כשהיא נסדקה האולם הפך לארובה ענקית, אליה נשאב האוויר שליבה את האש.הבמנה היה נעול, וברור שהעבריין אשר חדר פנימה דרך החלון השבור לא היה מסוגל להימלט. השוטרים נחפזו לסרוק את המבנה ואכן תוך זמן קצר נמצא איש צעיר ערום למחצה, על אף שבברלין בלילה ההוא שררו -30 מעלות. סקרנוביץ צרח: "למה עשית את זה" והאיש מיד ענה "עשיתי את זה כמחאה".
אז, אותו הערום למחצה שנתפס ברייכסטאג, מדוע הוא פשט את חולצתו, הוא השתמש בה להסקה, קראו לו מרינוס ואן דר לובה, והוא היה קומוניסט הולנדי לשעבר. תחילה גררו אותו לתחנת המשטרה, לשם הגיעה מיד כל צמרת הפיקוד. המכנסיים של ואן דר לובה היו קצרים, קצרים מדי בשבילו, אחר כך נתנו לו שמיכה, מתוך אהבת האדם, -30,אני רוצה להזכיר. הוא התחיל לספר שהוא הצית את הרייסטאג כדי לעורר את פועלי גרמניה למלחמה נגד הפשיזם העקוב מדם. הוא שמאלן מטורף קלאסי, חסון פיזית ובעל כח רצון, עם חורים האופיניים בהשכלה העצמית הקומוניסטית. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית, אבל פרש כי הבוסים של המפלגה העזו להכתיב דברים לפועלים. הוא הפך לנכה כי פעם חבריו בתור בדיחה חבשו לראשו שק מלא בסיד, והוא כמעט איבד את עיניו. הייתה לו קצבת נכות בגובה 7גילדן, קצבה עלובה אפילו במונחים של התקופה, וכל זה כמובן לא מצא חן בעיניו, שהקצבה כה נמוכה, ולכן הוא נהג מדי פעם להשליך אבנים על משרדי הביטוח הלאומי והגיע באופן קבוע לכלא על זה. את הקצבה עצמה הוא הוציא על מסעות ברחבי אירופה. הוא אפילו רצה להגיע לסין דרך טיפליס הסובייטית, הוא התכוון, היו לו תכניות לחצות את למנש בשחיה, הוא היה שחיין טוב מאוד, הוא בהחלט היה מסוגל לחצות את למנש.אבל אז הוא שמע על עליית הנאצים לשלטון ובמקום זה הצית את הרייכסטאג. הוא הסתובב ברחבי אירופה, הוא אפילו רצה להגיע לסין דרך טיפליס הסובייטית, הוא התכוון, היו לו תכניות לחצות בשחייה את למנש, אגב הוא היה שחיין טוב מאוד, הוא בהחלט היה מסוגל לחצות לחצות את למנש. אבל אז הוא שמע עליית הנאצים לשלטון אז במקום זאת הוא הצית את הרייכסטאג. למרות שבעצם מלכתחילה הוא לא רצה להצית את הרייכסטאג. פשוט הוא הסתובב ברחבי אירופה ושמע שהפשיסטים תפסו את השלטון. והוא מיד נסע להציל את פועלי גרמניה מן הדיקטטורה החומה, ברור שבטרמפים, הגיע לגרמניה, בוכל עיר בקרכו קרא לפועלים לצאת איתו לרחובות ולהפיל את הקפיטליסטים הארורים. ומרינוס ואן דר לובה גילה בתדהמה פועלי גרמניה משום מה לא הולכים אחריו. נו, ולאחר מכן הוא החליט שאם הוא ישרוף את הרייכסטאג אז כולם יקומו וילכו אחריו. אחרי שהוא הבין שהגרמנים ללא הנהגתו והכוונתו לא יסתדרו בעצמם, הדאנקו ההולנדי שלנו קנה בחנות סדקית גפרורים וחומר הסקה, ואני רוצה להזכיר שחימום בגז לא היה קיים באותה התקופה, בחנות היו קונים לא רק גפרורים אלא גם את ההסקה - זרדים ספוגים בשמן. ועל העטיפה של ההסקה שנמכרה בחנות הייתה מצויירת להבה אדומה, אז דאנקו ההולנדי שלנו ביקש דווקא אותה, בעלות של 3 גילדן, השארית מהקצבה שלא הספיקה להרבה, ולכן חוץ מההסקה התעשייתית הוא השתמש בחולצתו שלו.
ומרינוס ואן דר לובה לא התחיל ישירות מהרייכסטאג. לצורך חימום הוא הצית ב-25 לחודש שלושה בניינים בבת אחת, כולל מושא חיבתו הוותיק, משרדי הביטוח הלאומי באחד הפרוורים של מעמד הפועלים. כולם כובו, כשבמקרה אחד, מהנדס אשר גר בקומת המרתף פשוט כיבה את האש עצמאית ולא דיווח דבר לרשויות. ואילו בערב לפני ה-27 ואן דר לובה לא הצית דבר כי בילה את הלילה בתחנת המשטרה. לא כי עצרו אותו אלא מרצונו. אני מזכירה שהיו לו 3 גילדן, מחצית קצבתו שחבריו העבירו לו, הוא בזבז אותם על גפרורים והזרדים, ועל כן לא נותר לו דבר למחיה, אז הוא התייצב במשטרה בתור אזרח זר טעון רישום, ומרצונו בילה את הלילה בתא.
כמובן שבחקירה הכי ראשונה של ואן דר לובה, כשהוא ערום למחצה, במכנסיו הקצרים, 25 מוקדי בעירה , השוטרים סרבו בתוקף להאמין שואן דר לובה לבדו הצליח לעשות כל כך הרבה. אבל כמו שאמרתי, היו לו בעיות ראייה, אל היה לו חוש מדהים להתמצאות במרחב כפיצוי על כך. והוא סרטט להם על הנייר את התרשים של החדרים דרכם הוא עבר, ובהמשך הוא בדיוק ממש הנדסי הוביל את המשטרה במסלול שהוא עבר כשהוא מסביר איפה ואיך הוא הצית, ואז השוטרים באמת נוכחו בתדהמה שהאיש הזה פעל לבדו.
בין לבין, גבלס מקבל את ההודעה על השריפה, וגבלס באותו ערב סעד עם היטלר, ובהתחלה גבלס חשב שזו בדיחה, והוא אפילו ניתק את השיחה. מתקשרים אליו שוב, והוא מבין שזה לא בדיחה, ובאופן טבעי גבלס והיטלר חושבים מיד שזו קנוניה קומוניסטית, והוא ופירהר ממהרים אל הרייכסטאג. עוד לפניהם למקום מגיע גרינג, שהיה הדובר של הרייכסטאג וכמובן שגם גרינג חושב שזו קנוניה קומוניסטית. אומרים לו: האחרונים לעזוב את הרייכסטאג היו שני הצירים הקומוניסטים, טורגלר וקנין, וגרינג באופן טבעי אומר אהה! אלה הם שהציתו. וכמובן שגרינג גם שם לב למוקדי הבעירה הרבים, וברור שלא יכול להיות שאדם בודד הצית את הכל. אבל בגלל שהשער היה נעול, גרינג בו במקום מעלה את הגרסה , שהרי יש מעבר תת קרקעי, פרוזדור באורך 200 מטר, המוביל מרייכסטאג לחדר הדוודים, והאדריכל וואלו בנה את החדר בנפרד מרייכסטאג כדי שבמבנה לא יהיו מקורות אש גלויים, וגרינג הוגה מיד את הגרסה שהצירים הקומוניסטיים, המכירים היטב את המבנה, חדרו דרך המעבר התת קרקעי, הציתו את הרייסטאג ונמלטו, ואילו ההולנדי שלא הכיר את המבנה הלך לאיבוד בפנים.
בזמן הזה אל תחנת המשטרה מגיע עוד ציר מטעם הנאצים, בשם ברטולד קרבנה. והוא מספר שארנסט טורגלר כל היום התוועד על משהו באופן חשוד. וכשמראים לציר הנאצי את ואן דר לובה, והוא אומר, כן, כן זה ההולנדי שהוא התוועד איתו.
והשוטרים לא הצליחו להבין מההוא המרד הזה שואן דר לובה ניסה לחולל, עד שהיטלר לא מגיע למקום השריפה, וההפכים נמשכים, אז כמו שואן דר לובה חשב שהצתת הרייכסטאג תתחיל את המרד, אז היטלר אמר "כמובן! האיש הזה הצית את הרייכסטאג כדי לגרום למרד, וכל זה אינו אלא מזימה קומוניסטית שיש לדכא בכל הכוח".
כבר באותו הערב מתחילים מעצרים על פי רשומות שהכינה, יש לציין, עוד הממשלה הקודמת, היו שם שתי רשימות, של הקומוניסטים ושל הנאצים. וכמובן שהילטר ניצל את המצב ששיחק לידיו, כדי להכריז על מצב חירום ולבסס את השלטון. בזה הוא לא פספס.
אבל אז הנאצים מתחילים להתבלגן. המשטרה מפרסמת בעיתונים את תמונתו של ואן דר לובה, ומבטיחה 20 אלף מארק למי שיסגיר את שותפיו. ברור שבתנאים כאלה נמצאים מון אנשים המעניינים להרוויח 20 אלף. אז מתקשר איזה מלצר ואומר "כן, ראיתי את ואן דר לובה, והוא היה בחברת שלושה רוסים חשודים. באים לעצור את הרוסים, הם מנסים להימלט, כשהם נעצרים הם מציגים תעודות מזויפות. הם לא היו רוסים כי אם בולגרים, טאנב, פופוב ודימיטרוב, כשדימיטרוב עמד בראש המחלקה המערב אירופאית של הקומינטרן, והגרמנים לא ידעו על כך עד גמר המשפט.
וכמובן שכל הקשקוש הזה הגרמנים מציגים בבית המשפט. הם מציגים מחד את ואן דר לובה, המצית האמיתי, ושלא מכחיש את אשמתו, ונידון להוצאה להורג, ובנוסף אליו יש שלושה נאשמים, שהם ארנסט טורגלר, ציר מטען הקומוניסטים, שלא יודע דבר וחצי, ושלושת הבולגרים כשדימיטרוב הוא אולי ראש מחלקת מערב אירופה בקומינטרן, אבל כמובן שאין לו שום קשר להצתת הרייכסטאג, וכל העסק מתפרק תוך כדי המשפט, כי כולם, טורגלר ודימיטרוב, הם נואמים מצוינים, ואילו עדי התביעה הם מפגרים גמורים. דימיטרוב הופך לכוכב המשפט וחביב הציבור, הוא מתבדח: התביעה הציגה את כל עדיה, החל מצירים הנאציים וכלה בנוכלים וסרסורים.
וכאן אתם יכולים להגיד, טוב בסדר, הנאצים לא עשו את זה, רק ניסו לנצל, ונכשלו באופן מחפיר, כשהם ניסו לצרף למצית האמיתי, שהיה קומוניסט מטורף במקצת את הבולגרים ואת הצירים הקומוניסטים. אז מה פתאום היום יש את הסיפור שהיטלר הצית את הרייכסטאג בעצמו? העניין הוא שבו ברגע שהנאצים התנפלו על הקומוניסטים והחלו לדכא אותם ולהפיץ את טענת הקנוניה, קומינטרן וסטלין החליטו לנצל את המצב כדי להאשים את היטלר באותו הדבר בדיוק.
היה אז אדם כזה, וילי מינצנברג. הגיבור שלי, או ליתר דיוק אנטי-גיבור. האיש היה, בקיצור, אחריא בקומינטרן על גיוס כל מיני אידיוטים שימושיים למלחמה נגד הפשיזם, והמומחיות של מינצנברג, שיום אחד אני בהחלט אקדיש לה סיפור נפרד משלה, הייתה בדיוק זו - יצירת עשרות ארגונים של "אנשי הרצון הטוב", שלפעמים היו סוכנים של הקומינטרן, לפעמים להיפך, חשוב שקומינטרן זו המצאה של גבלס, ובקיצור היו אידיוטים שימושיים. היו עשרות ארגונים כאלה, שישבו כולם באותו המבנה, מינצנברג עצמו מעולם לא נמנה עם חבריהן, ואילו את השליטה בהן הוא ביצע בצורה פשוטה ביותר, הוא פשוט ישב גם כן באותו המבנה. זה היה כל כך פשוט, כתב בזמנו ארתור קסטלר, שבאותו הזמן היה אחד המקורבים למינצנברג. באופן כללי מינצנברג הגה את רעיון חברת הקש הפוליטית. הוא יצר חברות קש של הקומינטרן ושם אידיוטים שימושיים בראשן.
ומינצנברג עשה, במסגרת תכנית התעמולה שלו, שני דברים. הוא פרסם שני ספרים חומים. החלק הראשון נקרא "הספר החום של הטרור ההיטלראי והצתת הרייכסטאג", ואילו החלק השני נקרא "משפט הצתת הרייכסטאג, או השספר החום השני של הטרור ההיטלראי". ובספרים הללו סופר שמיש הצית את הרייכסטאג היה היטלר עצמו. אבל סיפור הבא היה גאוני עוד יותר. כי מינצנברג ארגן בלונדון משפט נגד, בו המוני אידיוטים שימושיים מאירופה ואמריקה העמידו לדין את אנשיו של היטלר על הצתת הרייכסטאג. ושימו לב, המשפט הזה נערך לפני המשפט בברלין. וכדי שתבינו איזה מין משפט זה היה, מספיק להגיד שהוא התחיל בכך שהשופט, וינסנט דה מורו-ג'יאפרי, בנאום הפתיחה שלו אמר כך: "אתה, גרינג, הוא הרוצח והמצית האמיתי". טוב, נאום הפתיחה הוא נאום הפתיחה, אבל במשפט צריך בדרך כלל גם להביא ראיות. ועם זה מינצנברג הסתדר נהדר. הוא אפילו הציג בפני השופטים חייל-הסער האמיתי, עוטה מסכה, אשר סיפר שאת הרייכסטאג הצית הציר הנאצי מטעם סילזיה בשם היינץ, שחדר פנימה דרך אותו הפרוזדור התת קרקעי שגרינג היה הראשון להיזכר בו. האדם במסכה היה בעצם המו"ל של העיתון "רוטה פאנה", "הדגל האדום", אלברט נורדן. טוב, זוטות כאלה לא הסיחו את דעתם של הקומוניסטים.. היה עוד אדם במסיכה. הוא אמר שראה רשימה של 13 מאהבים של ארנסט רהם, ושאחד מהשמות היה של מרינוס ואן דר לובה. ואתם יכולים לשאול, איך אנשים נורמליים, שלא היו כולם סוכנים של הקומינטרן, יכלו להאמין לאותו האדם עוטה המסכה? והתשובה היא שזו הייתה האווירה, שמינצנברג הצליח לחולל, זה היה ההישג העיקרי שלו, כי להאמין לאדם אשר יושב עם שק על הראש ומספר שכן מי שהצית את הרייכסטאג היה היינץ הסילזיאני שהתגנב דרך המעבר התת קרקעי היה דבר כל כך נכון. אפילו שהיה ידוע שאותוהיינץ המסכן, גם אם הוא נאצי, גם אם היו לו קרניים על הראש, באותו היום הוא היה בסילזיה מולדתו, יתרה מכך הוא נאם שם בעצרת והיו מאות עדים לדבר, וזה פורסם בעיתונים, הנאום שהוא נשא פורסם. אבל כל זה לא היה משנה. כי הפאשיסטים הם הרעים, ואילו להאמין לקומוניסטים זה הדבר הנכון לעשות, הם בונים את העתיד הורוד.
ואני מספרת את כל זה, כי כל אותם קשקושים שאנו יודעים על הצתת הרייכסטאג, כל זה מפיו של וילי מינצנברג, היוצר של חברות הקש הפוליטיות של סטלין. אבל זה לא הכל. כי אני מזכירה שהמשפט בלונדון, הספר החום ואוסף הקשקושים שבו, רשימת מאהבים של רהם, התעלה התת-קרקעית דרכה חדרו החיילים , כל זה קרה בטרם המשפט בברלין. ובברלין גרינג, גבלס והיטלר עשו טעות שלא תעלה על הדעת - הם התחילו לענות על ההאשמות שבספר החום. בעצם אחת הבעיות העיקריות של התעמולה מהסוג הזה היא שאם מישהו אומר לכם משהו בקול רם, למשל "הולם שטוח", או "ארה"ב מממנת את המחאה הרוסית", או "הנאצים הציתו את הרייכסטאג" אז יש לפניכם שתי ברירות. אחת היא שאתם לא דנים בזה כלל, ואז יוצא שאין לכן טענו נגד, והאחרת היא שאתם מתחילים להתגונן, ואז יוצא שאתם מצטדקים. אז גבלס וגרינג התנדבו להופיע בבית המשפט כדי להצטדק. ובגלל שכמו שאמרתי המשפט שהם נהלו גם היה קשקוש מקושקש, הייתי אומרת -קשקוש נגד, כי גם הם סיפרו מעשיות חסרות שחר, על קנוניה ענקית שמרינוס ואן דר לובה היה רק חלק קטן ממנה, והמשפט שלהם קרס תוך כדי הדיונים, אבל הוא לא רק קרס, הם גם ניסו להתגונן בפני האשמות של הקומוניסטים. ושם כמובן דימיטרוב, אשר היה פולמוסן מוכשר ביותר, וקנאי ללא-מורא, פשוט חיסל אותם. כי הנה למשל גרינג מיד אחרי מעצרו של ואן דר לובה הוציא הודעה לתקשורת, שם נאמר כי ואן דר לובה נתפס כשברשותו כרטיס חבר של המפלגה הקומוניסטית. ודימיטרוב שואל, אדוני הרייכסמיניסטר, כתבת את זה, ואיפה הראיות שלך? מצאת את הכרטיס הזה? ולגרינג לא נותר דבר אלא למלמל "זה המידע שהועבר אלי,
אני לא פשפשתי באופן אישי בכיסי העצורים, ובכלל אני לא צריך הוכחות כדי לדעת את האמת על הקומוניסטים המלכולכים". והכי מצחיק הוא, אם תשאלו - מה עם חבריו של ואן דר לובה, שבאמת ידעו שהוא אדם האוהד את הקומוניסטים, וגם אם הוא עזב את המפלגה, אז כפי שסיפרתי, זה רק כי הוא החליט זהארגון ביורוקרטי מדי, ואילו הוא יותר קומוניסט מהבוסים. התשובה היא שאותם האנשים שתקו, כי הם חשבו שיש לשתוק למען מטרה נעלה יותר, כי ככה פקד עליהם הקומינטרן, ושווה לקומוניסטים להציג את מרינוס ואן דר לובה כסוכן של הנאצים וכמאהב של ארנסט רהם.
כלמר כבלס הרברבן הציג את עצמו כאלוף התעמולה. ואני מפנה את תשומת לבכם לכך שמינצנברג, המושך מאחורי הקלעים בחוטים של האידיוטים השימושיים פשוט ריסק אותו לחתיכות, כי התעמולה של גבלס הייתה מפגרת, היא הייתה, כמו התעמולה של פוטין, תחילה הם המציאו משהו, ואז ניסו למצוא עדיים ממשיים לאירועים הדמיוניים שלהם. וכמובן שמי שהם מצאו היו ליצנים גמורים, מצאו נוכלים ושקרנים, הדבר עלה במשפט, והכי מדהים שאנשי היטלר לא הצליחו לארגן את החשוב מכל - את הנאמנות המוחלטת של השופטים, העדים, והנאשמים. ואילו מינצנברג בכלל לא הטריח את עצמו - איזה חיפוש של עדים? הופס - והמו"ל של רוטה פאנה, שק לראשו, מספר כיצד היינץ השוהה בכפרים הצית את הרייכסטאג. הופס ועוד עד עם שק על הראש מספר שמרינוס ואן דר לובה הוא נרקומן ומאהב של רהם. והדבר החשוב מכל, כדי שאנשים יאמינו לכך הייתה צריכה להיות קבוצה של מאמינים המוסרים מפה לפה. כי הנה במשפט היה עד שסיפר איך הציתו את הרייכסטאג. ואם ימצא ספקן אשר יגיד "רגע נראה שהעד מזויף", אז הם יגנו אותו כסייע הפאשיסטים והאויב של העתיד הורוד.
ודבר אחרון שאני רוצה לספר, מה עלה בגורלו של וילי מינצנברג, שהיה, כפי שאמרתי, המומחה המוביל בשכנוע של אידיוטים שימושיים, ב-1937 הוא הוזמן לברית המועצות, ומאחר שמיצנברג לא היה קורבן של התעמולה של עצמו, הוא לא נסע, וייתכן שהוא אף איים על סטלין בחשיפת אי אילו פרטים על הצתת הרייכסטאג, וכתוצאה מכם חיסולו של מינצנברג הפך לאחת המטלות החשובות של הביון הסובייטי, וב-1940, כשמינצנברג, שהיה ציר של רייכסטאג מטעם הקומוניסטים, ושברח לצרפת מפני דיכוי הקומוניסטים, שהתחיל אחרי הצתת הרייכסטאג, וב-1940, שהגרמנים כבשו את צרפת הוא נעצר על ידי ממשל דאלאדיה והיו צריכים להסגיר אותו לגרמנים. הוא הצליח להימלט, אבל ככל הנראה הוא עשה זאת בעזרת סוכני קומינטרן, והם חשבו שאסור שהוא יפול לידי הגרמנים, וכמה חודשים אחרי הבריחה גופתו נמצאה ביער, כשלא היה זה מוות מקרי - על צווארו היה מהודק חבל,להאמין היה זה חיסול מתוכנן היטב.
קשה להאמין אבל זו עובדה - עבר כל כך הרבה זמן מאז הצתת הרייכסטאג, ואיש לא מעז לחזור על הסיפורים על קולקטיביזציה מאושרת, על חבלנים אשר שפכו זכוכית במזון של תרנגולי הקולחוז. שום אינטלקטואל רוסי, קל וחומר מערבי לא יעז לספר שמי שירה בפולנים בקאטין היו הנאצים, ועצמותיו של מינצנברג שנחנק למוות על ידי סוכני הקומינטרן נרקבו מזמן ביער הצרפתי. אבל עד היום האינטלקטואלים ברויסה ומחוצה לה מספרים את הסיפוור של היטלר שהצית את הרייכסטאג, ובכל פעולת טרור שמזדמנת משווים את הממשלה שלהם עצמם להיטלר. המיתוס פרי מחשבתו של מינצנברג נזרע בקרקע פוריה, הרייכסטאג בוער עד עצם היום הזה, למרות שכפי שאמרתי, כלל לא חייבים להיות היוזמים של הפרובוקציה, הרודן לא חייב להיות היוזם של הפרובוקציה כדי לנצל אותה למטרות משלו. הרבה יותר פשוט לנצל מקרה שבמזל נקרה בדרך.
כל טוב לכם כאן הייתה יוליה לטינינה, וLATYNINA.TV, אל תשכחו לעשות סבסקרייב, שייר ולייק, אנחנו מאוד זקוקים להרשמה שלכם, ואל תשכחו שהערוץ שלנו קיים בעיקר בזכות התרומות שלכם ואם אתם רוצים שנמשיך לייצר את הסרטונים הללו עוד ועוד, שימו לב שבתחתית התיאור יש רשימה כיצד אפשר לסייע לנו.
כל טוב ולהתראות.
