יליה לטינינה על המצב במערב

שודר בתכנית "קוד דוסטופה" 11.7.20

מקור:

אבל אתחיל בדיון ארוך, שברור שלא אצליח לסיים בתכנית זו ואמשיך בתכנית הבאה. ואתחיל דווקא ממה שקורה במערב, כי פשוט זה הרבה יותר רציני ממה שקורה ברוסיה. ומצד אחד הלוואי עלינו בעיות שלהם, כי יש כאלה אצלם הפנינים לא מספיק גדולות ויש כאלה שאין מלח לשים במרק. אבל הפנינים הקטנות של המערב חשובות יותר מהמרק שלנו.

ואם אתם זוכרים, היה אחד כזה, פרנסיס פוקויאמה אשר פרסם את אחד המאמרים המפגרים ביותר במאה ה-20, ובו נאמר שאחרי נפילת חומת ברלין, הסוציאליזם קרס והתמודדות שתי המערכות הסתיימה בנצחון השוק והדמוקרטיה. ותוך זמן קצר הופיעו העננים הראשונים על האופק, כאשר במזה"ת ובאפריקה, במדינות שעד לאחרונה עסקו בבניית סוציאליזם צצו פתאום תנוועת איסלמיסטיות עוצמתיות.

בסומליה הדיקטטורה המרקסיסטית של סיאד בארה הוחלפה בין רגע ב1991 באיחוד בתי הדין האסלאמיים. באלגי'ר אחרי 30 שנה של דיקטטורה סוציאליסטית הופיעו גם כן ב91 כמדומני חזית ההצלה המוסלמית והקבוצה האסלאמית המזוינת. עם כל זה הקיצוניים הדתיים היו מיעוט מוחלט. לא הייתה להם דרך לזכות בבחירות. אבל הטרור הבלתי פוסק שהם נקטו בו הביא את האומה תוך זמן קצר למצב של חרדה וגרם לאנשים להסכים לכל דבר מתוך פחד לאבד את החיים או את הרכוש.

אפשר לקרוא לזה דיקטטורה אינפורמציאונית ועוד, כאשר מיעוט קטן אבל פעיל דחף מערכת חוקים מסוימת שעד לאחרונה ממש היו שוליים ובלתי מתקבלים על הדעת. ותוך זמן קצר אי-ציות להם הפך למסוכן לחיים.

הענן השני הופיע כאשר באמריקה הלטינית התחילו לזכות בבחירות בלא כל סובסידיה מצד ברית המועצות כל מיני הוגו צ'אבסים ואוו מוראלסים. גם במדינות חבר העמים החלו לזכות אנשים כמו לוקשנקו ופוטין. כמובן שלאלה לא היה כל קשר לסוציאליזם, אבל גם לדמוקרטיה לא. כאן חוקרים של מדעי המדינה החלו להיזכר באדם פשוורסקי, מומחה בתחום מדעי המדינה ממוצא פולני, אשר חישב שהדמוקרטיה לא שורדת במדינות עניות, בעלות הכנסה של פחות מ-6 אלף דולר לנפש. יחד עם זאת לא קבלנו שום הסבר מה המדינות עניות צריכות לעשות, אם הבחירות שם הם אדם אחד, קול אחד, פעם אחת, ואין כל מתכון אחר חוץ מזכות ההצבעה הכללית שאפשר להציע להן.

אבל הבעיה הכי גדולה התחילה כאשר השמאל התחיל לשלוט באמצעי התקשורת, האוניברסיטאות ובתחום האלקטורלי של מה שניתן לכנות "מערב רבתי". ומערב רבתי כבר נתקל בבעיה זו. הוא נתקל בה, למשל, בשנות ה-30 וה-50 כאשר בסלונים הספרותיים של פריז היה אופנתי ביותר להתלהב מהנסיון הסובייטי האמיץ ומחבר סטלין באופן אישי. באותה העת מי ששלט במוחות האנשים היו או האידיוטים השימושיים דוגמת פויכטוונגר או המינגוואי, או סוכני נ.ק.וו.ד. בפועל כמו ברטולד ברכט או דשיל האמט. בזמן הזה סוכנת נ.ק.וו.ד. מורה בודברג הייתה מאהבת של הרברט וולס. ואילו סוכנת נ.ק.וו.ד. מרגריטה קוננקובה הייתה מאהבת של איינשטיין. בזמן הזה וילי מינצנברג, מלך הפרופגנדה האדומה, יצר את כל הנראטיבים השמאליים דאז: על ברית המועצות שוחרת השלום, המוקפת אויבים מכל עבר, ועל כך שחובת כל אדם הגון להילחם בפשיזם. באותה העת האדם השני באוצר האמריקאי היה הארי דקסטר וייט, שהיה סוכן של נ.ק.וו.ד. והוא הציף את האוצר בעשרות מחבריו.

המערב רבתי התמודד עם הבעיה הזאת ב-1968 בזמן מהומות הסטודנטים, כאשר הדור הראשון שגדל אחרי המלחמה, באווירה של חופש שטרם נראה כמוהו בהיסטוריה של האנושות, התמרד לפתע נגד החרות הבורגנית הזאת בטענה שהיא סוג של עבדות. מה שרצו הסטודנטים היה מנוסח בצורה מסובכת למדי, כי עיקרי הדברים לא היו בפוליטיקה אלא בפיזיולוגיה. כי ברור שהמרד של 68 היה דוגמה קלסית של ריבוי הצעירים (youth bulge), דוגמה טיפוסית של מרד ילדים שבעים ומוצלחים נגד ההורים שלהם. והמאפיין העיקרי של המרד הזה היה האינפנטיליות. הכי פשוט להגיד שהסטודנטים בקשו את הזכות להישאר לנצח ילדים, לעולם לא לשאת באחריות ותמיד לקבל צ'ופרים.

אגב בזכות להישאר ילדים לנצח רבים הם דווקא זכו. וזה בדיוק הדור אשר גדל והתחיל את המלחמה על השלום, והרבה יותר חשוב, הגיע לאוניברסיטאות והתחיל להשכין שם אווירה יותר ויותר שמאלנית.

ואף על פי כן עד 1991 הנראטיבים השמאלניים הבלתי-רציונליים נתקלו בבעיה פשוטה של הישרדות. כי אם בשנות ה-80 המערב היה עומד בכל הדרישות של לוחמי השלום, אז ברית המועצות הייתה מוחקת אותו מעל פני האדמה. אבל חרי שהאויב נעלם התחיל תהליך ההתכנסות. הסתבר, ששום דבר כבר לא מפריע להפצת רעיונות של כנסיית השמאל החדשה, המסבירה למערב רבתי מדוע הוא נפשע ומרושע.

  נראטיב אחד גרס שהקפיטליסטים הורסים את העולם, באופן מילולי. אם מרקס טען למשל שקפיטליסטים גונבים את הערך המוסף, הנראטיב החדש גרס שהקפיטליסטים החדשים מייצרים פחמן דו חמצני אשר הורג את כדור הארץ. הדו"ח הראשון של IPCC בנושא פורסם ב-1990. המילים שהציעו המדענים בדוח המקדים – "איננו יודעים מה משפיע על ההתחממות שתחילתה בשנות ה-70 וכיצד" נמחקו ממנו בעוז רוח. הביורוקרטים הכניסו בצורה אמיצה למדי את המילים שההתחממות תלויה באופן ישיר ומדויק בפליטת פחמן דו חמצני, הכריזו על הדבר כעל אמת מדעית, שלגביה קיים קונצנזוס מדעי. שום חוקר אקלים אשר היה מטיל ספק בקונצנזוס הזה לא היה יכול מעתה ואילך לצפות לקבל מענקי מחקר, והיה נידון לרדיפות. אבל איש לא ניסה להסתיר את המטרות האמיתיות של לוחמי ההתחממות. הנה ציטוט נהדר של קריסטין סטווארט , שרת איכות הסביבה הקנדית, 1998: "לא משנה אם כל המדע של ההתחממות הגלובלית הוא זיוף אחד גדול. שינוי האקלים מעניק לנו הזמנות נהדרת להביא צדק ושוויון לעולם"

נראטיב אחר היה אנטי-קולוניאליסטי. למען האמת הוא הומצא עוד על ידי הבולשביקים, ווילי מינצנברג שכבר הזכרתי אותו. הבולשביקים ארגנו את הכנס הראשון של עמי המזרח. מינצנברג ארגן את הכנס האנטי-קולוניאליסטי הראשון בבריסל ב-1927. על פי הנראטיב האנטי-קולוניאליסטי התרבות המערבית האיומה כבשה והשמידה את התרבויות הילידיות הנפלאות של המזה"ת, אפריקה, דרום אמריקה וכיו"ב. הנה מאמר ידוע של סוזן סונטג: "הגזע הלבן הוא סרטן של ההיסטוריה האנושית. זהו הגזע הלבן והוא אחיד. האידאולוגיות שלו, ההמצאות שלו, הורסות את התרביות העצמאיות בכל מקום אליו הן חודרות. הוא הפך את המאזן האקולוגי של כדור הארץ ומהווה היום איום על החיים עצמם". עם זאת, המילה "קולוניאליזם" מתייחסת אך ורק לגזע הלבן. אם נאמין לנאבקים בקולוניאליזם, שום תרבות קודמת לא עסקה, חס ושלום, בכיבוש.

למשל, שבט הזולו בהנהגתו של שאקה נהגו לבצע את מה נודע כ"מפקנה" – הייתה זו השמדה מוחלטת שלה אוכלוסייה. כל הגברים נהרגו ואילו הנשים והילדים שועבדו. אי שם בתחילת המאה ה-19 חוסלו בדרך זו כשני מיליון בני אדם, אבל הזולו לא היו קולוניאליסטים עקובים מדם.

האשורים כבשו במאה השמינית לפנה"ס את סוריה ואת ישראל והפכו אותם לשממה ממש. זה גם לא היה קולוניאליזם. הכיבוש הערבי של החלק המשגשג ביותר של האימפריה הרומית והפיכת עריה מן אפסוס ועד לפטיס מגנה לעיי חורבות גם לא היה קולוניאליזם. כאשר המונגולים הפכו את אפגניטן לעירק לשממה זה לא נחשב לקולוניאליזם. או, למשל, המאורים אשר ברגע שהשיגו נשק אירופאי, תקפו את שכניהם המוריורים, הרגו אותם ואכלו אותם. גם האמורים לא היו קולוניאליסטים.

והטענה הזאת שרק הגזע הלבן הוא המשחית היא מוזרה ביותר, כי כל מי שעוסק בארכאולוגיה ויסתכל ב12 רבדים של הרס בטרויה או על חורבות אוגרית, חצור או אפסוס, יתפלא ביותר לשמוע אותה.

לכן לסיכום בשם קולוניאליזם נקרא רק הפצת טכנולוגיה וקדמה. ואיש מהשמאל החדש לא שאל שאלה מתבקשת. למשל המזרח התיכון היה בזמנו החלק היותר עשיר של האימפריה הרומית, הכי משגשג הכי ספרותי. אז מה קרה שם אחרי הכיבוש הערבי שגרם לו לאט לאט לסגת ולהפוך למקום קודר שנשאר בחשת ימי הביניים? את השאלה הזאת שאלו אנשי ההשכלה הלבנטיניים. את השאלה הזאת שאל אטאטורק, שנשיא טורקיה ארדוגן עסוק היום בלהשמיד את מורשתו.

אבל השמאל החדש לא שאל את השאלה הזאת או שנתן עליה תשובות מפתיעות. מלקולם אקס הסביר: "הלבנים נולדים עם טבע שטני!" ניקול חנה-ג'ונס בצעירותה כתבה: "הגזע הלבן הוא הרוצח, האנס והגנב הגדול ביותר של העולם המודרני. כריסטופר קולומבוס ודומיו במהותם אינם שונים מהיטלר." בהמשך היא כתבה "האפריקאים היו באמריקה זמן רב לפני קולומבוס או כל אירופאי אחר. ההבדל היחיד הוא שלהם הייתה ההגינות והכבוד ללמוד מילידי אמריקה ולהחליף איתם טכנולוגיות. הפירמידות של האצטקים וראשי האבן הענקיים של האולמקים הם אנדרטאות לידידות בין שני העמים הללו".

נראטיב נוסף היה הנראטיב הפמיניסטי. הוא גרס כי הגבר בתרבות המערבית הלבנה הוא מדכא של נשים. ושיש להרוס את התרבות המערבית הגברית הלבנה. והתרבות המערבית אכן הייתה גברית. במובן זה אני היא האישה המדוכאת שצריכה, על פי הנראטיב, לבוא בטענות אל הגברים.

ואכן כאשר אני קוראת את התנ"ך, אני נורא מופתעת למשל, כאשר האל משמיד את אנשי סדום ועמורה על כך שעשו מעשה סדום, ואף ניסו להרוג שת שני המלאכים שבאו לשם ועולה לי שאלה. שם נאמר שהשתתפו בזה כולם, מגדול ועד קטן. ומה עם הנשים, גם הן לקחו חלק במעשה? כלומר המחבר אפילו לא מעלה על הדעת שהאישה היא יצור עצמאי. היא נספחת לגבר, ולכן משמידים גם אותה.

ובכל זאת עלי לומר שעד שנת 1991 התרבות המערבית הפכה להרבה פחות גברית מזו של המזרח התיכון. סוף כל סוף על פי חוקי השריעה עדות של אישה שווה לחצי עדות של הגבר. אבל כשהדבר הגיע לזכויות האישה באיסלם, השמאל מיד השתתק.

ולבסוף הנראטיב הרביעי היה מכוון נגד העבדות, במיוחד בהקשר של ארה"ב. לפי נראטיב זה הציוויליזציה הלבנה וארה"ב היו אשמים לצמיתות בשיעבוד של השחורים. זה כמו שבימי הביניים האשימו את היהודים בכך שהם צלבו את ישו. נראטיב זה הכניס את העיקרון של האחריות העוברת בירושה. האל התנכי הבטיח להתנקם ביהודים עד בני רביעים ושלישים. אבל מחברי הנראטיב לא היו רחומים כמוהו. כל לבן היה אשם בחטא בלתי ניתן לכפרה כי הוא לבן. ומי שהטיל בכך ספק –משמעו שהוא סופרמסיסט לבן.

עם זאת, לנראטיב בלתי מתפשר זה גם היו יוצאים דופן. למשל ארצות ערב גם כן סחרו בעבדים שחורים. יתרה מכך, הם עסקו בזה תקופה ארוכה הרבה יותר, בעצם מהופעת האיסלם ועד כמעט ימינו אנו. ואפילו במאות ה-18 וה-19 הם היו הצרכנים הכי גדולים של העבדים השחורים. היו אלה פשיטות שלהם אשר רוקנו אזורים שלמים לחופה של אפריקה. ובגלל שחוקי שריעה מתירים עד היום את העבדות, ורוב המדינות הללו חיות לפיהם, אז למרבה הצער אלא לא סתם מילים בעלמא, כי למרות שבארצות הללו ובאפריקה למרות שהעבדות לפעמים אסורה דה-יורה, היא לעתים ממשיכה בפועל עד ימינו אנו. הדיפלומטים הסעודיים מביאים מדי פעם את השפחות השחורות שלהן ללונדון.

היינו יכולים לצפות שאם המטרה האמיתית של הלוחמים נגד העבדות הייתה המלחמה בעבדות, אז הם היו מגנים גם את חוקי השריעה. במקום זאת מה שהופיע זו תנועה שלמה של מוסלמים שחורים. מלקולם אקס למשל היה חסיד של אלייז'ה מוחמד. התנועה הזאת גם גרסה שהעבדות באמריקה לא נגמרה אלא שינתה צורה, ל"הגזענות המוסדית" – האפליה המערכתית של האוכלוסייה השחורה, אשר בגלל אותה גזענות יש לה רמה גבוה של פשיעה ורמת חיים נמוכה הרבה יותר.

שני הדברים הללו האם אמת לאמיתה. הפשיעה של השחורים בארה"ב גבוהה הרבה יותר ביחס לאוכלוסיה מאשר אצל הלבנים, ואילו רמת החיים נמוכה יותר. הסיכוי של ק"וח נושא שם אופייני לקהילה אפרואמריקאית להתקבל נמוך מבעל קו"ח זהה בעל שם אופייני ללבנים. ובו בעת ארה"ב היא היעד הנכסף ביותר להגירה מאפריקה. עד 2016 כמות המהגרים האלה הגיעה ל4.2 מיליון. ברור שמשהו בנראטיב היה פגום. ומה שהיה פגום בו היטיב לתאר אחד מהכלכלנים האמריקאים המבריקים של המאה ה-20, אפרו-אמריקאי תומס סואל: "אתם מדברים על מורשת העבדות, ומה בדבר מורשת הרווחה?"

כבר הבאתי את המספרים האלה האחת התכניות הקודמות, כי לפני שנות ה-60, לפני שכמות עצומה של השחורים הפכו למקבלי רווחה, ההכנסה של האוכלוסייה השחורה הלכה וצמחה. אחר כך הצמיחה נעצרה. לקראת שנות ה-80 כל הצמיחה נמחתה. כמות אמהות יחידניות עלתה, ובחלק מבתי הספר התפתחה תרבות ייחודית, עליה אני  אצטט, אם יורשה לי, מאמר נהדר מ- The New York Times שם מובא המחקר של ד"ר אוגבו בו הוא בחן שתי קבוצות של ילדים שחורים מחוננים, כשקבוצה אחת הייהת בעלת הישגים נמוכים, ואחרת –גבוהים למדי. "מי שהלימודים שלו לקו האמין שהתמדה בלימודים היא בגידה ב"רייס איידנטיטי". לדברי התמלידים זה 'להיות כמו הלבנים' ".

נוכל להסכים שכשמישהו מסיבה כלשהי, רצינית ככל שתהיה, חושב שאם הוא יקבל ציון טוב הוא יבגוד בגזע שלו, הוא יתקשה להגיע לשמרה בכירה בחברה בה העושר מרוכז יותר ויותר בידי אליטה אינטלקטואלית. עד כאן, להתראות בשבוע הבא.